"כמה טוב לתת, גם כשקשה מאוד": בעקבות המלחמה, אמא לילד מיוחד משתפת

הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו.
להרגיש חלק מהטוב שבתקופה.
אני די כבולה
כי איתן מיכאל איתי רוב הזמן.

אז החלטתי לאסוף בגדים טובים ומטפחות לנשות שדרות.
יצרתי קשר עם סטייליסטית שגרה בשדרות
וכעת שוהה במלון בירושלים
דייקנו מה הצרכים שלהן
ויצאתי לדרך ..

פרסמתי.
מיינתי.
אספתי מנשים שלא יכלו לבוא אלי.
השתדלתי להשאיר רק את הבגדים הטובים.

קיפלתי.
סדרתי שיראה מכובד.

ונסעתי הבוקר לירושלים
להביא את הכל לנשות שדרות היקרות.

היה לי חשוב שהחלוקה תהיה מכובדת
כראוי לנשים היקרות
שעברו טלטלה קשה.

אז בתוך כמה דקות
המטפחות הונחו על שולחן.
השמלות נתלו
ונשים רבות החלו להגיע.

החיוך הקטן.
התודה.
החיבוק.
ההתרגשות.
לדעת ששימחתי אותן.

אחת אמרה לי שעכשיו יש לה שמלה לשבת
והשנייה יצאה מהבית עם התיק שנשאר מחול המועד
וחסרות לה הרבה מטפחות
וחיבוק מאישה מבוגרת
שעיניה נוצצות.

זה היה מרגש.
ממלא.
מספק.

אני מספרת את זה לא כדי לקבל תשבחות
אלא כדי לשתף אתכם
כמה טוב לתת
גם כשקשה לנו
וקשה לי מאוד.
לטפל באיתני
אבא שלי לא במצב טוב.
הפחדים.
הדאגות
השגרה שהופרה.

אבל
הנתינה מעניקה הרבה כוח.
ההרגשה שאתה שייך לעם חזק
בעל לב ענק
מחזקת
ונותנת כח להתמודד עם כל הקשיים.

שנזכה תמיד להיות בצד הנותן.

ריעות לוי
רמלה