מה קל יותר להזיז - חבית מרובעת או עגולה? ואיך זה קשור אלינו?

מה קל יותר להעביר ממקום למקום – חבית מרובעת או חבית עגולה?

ברור שחבית עגולה, כי את החבית המרובעת צריך לגרור, וזו טרחה עצומה, ואת החבית העגולה דוחפים רק טיפ טיפה והיא מתגלגלת מאליה...

"גול על ה' ובטח עליו והוא יעשה...". בענייני הפרנסה – גלגלו על השם. רק דחיפה קטנה, השתדלות קטנה – והחבית תתגלגל מאליה... רק לא להיות מרובעים, מרובעים כאלה ששואלים הרבה שאלות, ונתקעים בכל מיני פינות של נתונים וחשבונות. כשיש אמונה, מגלים שהפרנסה היא מעבר להגיון ולשכל, והכל תלוי בברכת השם בלבד.

"ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'...". מה זאת אומרת "וימצא"? מציאה זה משהו שבא בלי עמל, בלי יגיעה. מציאה זה משהו שמוצאים בלי לחשוב עליו, וכתוב שיצחק זרע... אז איך "וימצא"? אומר בעל ה"קדושת יום טוב" שאכן יצחק זרע ועמל וטרח, אבל את היבול שיצא לו הוא החשיב כמציאה, הוא ראה את הכל כמתנת שמיים בלי כל קשר לעשייה שלו, לעמל שלו. הוא לא שכח לרגע שרק "ברכת השם היא תעשיר", ובזכות זה הוא זכה, "ויברכהו ה'".

אנחנו עושים השתדלות, אבל חייבים לזכור שמי שמתפיח לנו את ההשתדלויות שלנו – זה רק השם, וכל מה שאנחנו משיגים הם מציאות.

כשאנחנו מכינות בצק, למשל, אנחנו שמות את כל החומרים בקערה. הקמח לא קופץ לתוכה, הוא לא מתנפה לבד... גם הסוכר, המלח והשמרים לא נכנסים לבד לתוך הקערה, והבצק כמובן לא נילוש מעצמו... את כל זה אנחנו עושות ומשתדלות. ומי זה שמתפיח לנו את הבצק? זה לא השמרים (ולא השום או הגפרורים שמניחים עליו). מי מתפיח? רק בורא עולם. את מכינה, טורחת, עושה הכל כמו שצריך ושולחת את הבצק להתפחה, ומבינה שעכשיו זה לא בידיים שלך. ואם זכית, אז אחרי שעה יש לך בצק תפוח, ואחרי עוד השתדלות יש לך חלות מדהימות ומריחות ממש במתנה. מציאה!

כמה פעמים בחיים את משתדלת ומתאמצת... למשל, למצוא עבודה, ואת שולחת קורות חיים והולכת לראיונות מתישים, או למצוא את הזיווג שלך ואת מוסרת את השם שלך לשדכניות ונפגשת, ונפגשת... או מתאמצת ומשתדלת לזכות להרות או להירפא מחולי ח"ו. מי מתפיח את כל ההשתדלויות האלה? רק בורא עולם! את עושה את ההשתדלות, את הדחיפה הקטנה של החבית, והשם יתברך הוא זה שמתפיח לך. רק תזכרי להיות עגלגלה ולא מרובעת, שמחברת בין עשיה לתוצאה. כי כל הדברים שהשם ממציא לך – בסופו של דבר הם מתנות. הם מציאות!