הרבנית ימימה מזרחי: מישהו מקשיב לסיפור שלך

השבוע הילד המתוק שלי, מוישי,

שהגיע לי לעת זקנה

ויש לו מיליון דודים,

מיליון אחים ואחיות שהם כמו אימהות ואבות בשבילו,

והוא כזה חמוד,

ופתאום התקשרו אלי:

הרבנית ימימה, מוישי הרביץ לילד אחר.

פעם ראשונה בחיים שהוא הרביץ למישהו.

איך התביישתי, איך הצטערתי,

התקשרתי מייד לאמא של הילד שהוא היכה אותו.

 שלום, אמרתי לה בחוסר נעימות.

כאן ימימה מזרחי.

אני מתקשרת אליך כי הבן שלי הרים יד על הבן שלך.

איזה מזל שהוא נתן לו מכה! היא התלהבה.

 כי זכיתי שתתקשרי עלי. היה שווה שהרבנית ימימה...

* * *

וחשבתי לעצמי שזאת ההגדרה של הימים האלה.

נכון, לא נעים,

זו סיטואציה שהיינו מעדיפים שלא תקרה,

אבל יש כאן מפגש! מפגש עם הקב"ה.

אנחנו מתחילות השבת את חומש דברים

והוא מרגש מאוד מאוד,

והוא שונה מכל יתר החומשים,

כי הוא "מִשְׁנֵה תּוֹרָה".

משה רבנו, בחודש האחרון לחייו,

חוזר על כל מה שעם ישראל עבר יחד איתו

ופתאום, הם מרגישים שמישהו ראה

ומישהו שמע את מצוקתם.

ונכון שהוא לפעמים מוכיח אותם,

אבל לקבל שיקוף למה שחווית –

מישהו הקשיב לסיפור שלך! – זה וואו. 

חומש דְּבָרִים הוא הדִּבּוּרִים שלנו,

והמצוקות שלנו, שנכנסו לאוזניו של מישהו.

ורבי נחמן אומר:

מִסִּפּוּרֵי דְּבָרִים שֶׁל הַנָּשִׁים יְכוֹלִים לֵידַע מַעֲמַד הַשְּׁכִינָה,

אֵיך הִיא אוֹחֶזֶת כָּעֵת.

תקשיבו בחודש הזה ל"סיפורי דברים של נשים",

מפני שסיפוריהן של נשים הם סיפורה של השכינה,

לא פחות.

צער על ילדים, צער על מחלוקות,

את כל זה מרגישה השכינה שגורשה מ"בית מַאֲוַיֶּיהָ",

בלשון הקבלה. מבית המקדש.

אתמול קיבלנו את חודש אב.

ראש חודש אב הוא יומו של מי

שהקשיב לסיפורי דברים של נשים,

היחיד בכל התנ"ך כולו שהקשיב לסיפורי דברים;

אהרון הכוהן. האיש הזה, האוהב שלום ורודף שלום.

להבדיל אלף אלפי הבדלות,

אני יודעת עד כמה זה מייגע לשמוע סיפורי שלום בית:

והוא אמר לי ואז אני אמרתי לו והוא ענה לי ואני עניתי לו...

ואהרון הכוהן היה מגיע פתאום

ודופק בדלת של אישה מסוכסכת עם בעלה

ואומר לה: ספרי לי.

אני עכשיו מקשיב.

ורק מעצם ההתעניינות הזו,

כבר לא משנה בכלל מה אהרון היה אומר לה

("בעלך בעצם אוהב אותך, אני דיברתי איתו") –

הוא מתעניין בי, הוא מקשיב לי! ורק זה מפייס כל כך.

כי פעמים רבות, מה שגורם לחוסר שלום בבית

זו התחושה שאת לא מוערכת,

שאתה לא מוערך.

אבל כשמישהו גדול וחשוב כל כך

יושב ומקשיב לסיפורי הדברים שלך, זה וואו.

אלה היו שיעורי הבית שנתתי לתלמידות שלי השבוע:

מדליקים נר לאהרון הכוהן ומספרים.

פשוט מספרים את הסיפור שלך,

שהוא לא פרטי בכלל,

הוא סיפורה של השכינה!

ואהרון הכוהן, במותו כמו בחייו,

הולך ומכניס באיזשהו אופן מיסטי

לליבו או לליבה של זו שאת רוצה להשלים איתה,

מחשבות טובות עליך.

מפני שזה היה התפקיד שלו כאן –

אוֹהֵב שָׁלוֹם, רוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, מְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

אפילו כשזה נראה כמו עידן של מחלוקת מבהילה.