אמהות +: למה כלתי לא רוצה שאני אעזור לה?!

"מה יכול כבר להיות נורא כל כך בזה שאני מקפלת את הכביסה, כשאני באה לבקר בבית הבן? זה מעצבן את כלתי, ונראה לי שהיא קצת מגזימה!".

כך לאה (שם בדוי),שכל כולה רצון לעזור, ובצר לה הבינה שעזרתה לא רצויה.

"מה דעתך?", היא שאלה אותי.

מה היא מצפה לשמוע ממני? שאלתי את עצמי. שהכלה סתם מחפשת לעשות בעיות?

לא, כמובן לא אמרתי לה זאת. הרי לא הכלה היא זאת שמככבת פה.

זאת החמות שמעלה את השאלה. זאת החמות שמרגישה אולי לא רצויה כשדוחים את עזרתה, וזאת החמות שצריכה לקבל תשובה והנחייה מה נכון לעשות.

היא רוצה כל כך להעניק, ואין למי, כי הכלה לא מעוניינת לקבל...

מתברר לה, ללאה, שהרצון החזק שלה להעניק מתקבל כמטרד.

בשבילה, זו הייתה גלולה מרה, שהיא לא יכולה לבלוע.

זה כמו לבוא לברך בעל שמחה בזמן שמחתו. בא האורח, מושיט לו את ידו לברכת מזל טוב, ובעל השמחה לא תופס את היד המושטת, מתעלם מן המחווה. מה יעשה האורח עכשיו עם ידו המושטת? יוריד אותה בבושת פנים, בהרגשה שאולי בכלל היה מיותר לטרוח, להתאמץ ולבוא להשתתף בשמחתו של החבר.

כך הרגישה לאה. מושיטה יד עוזרת, ואין מי שיתפוס וישמח עם המחווה.

אז לדחוף בכוח עזרה, היא שאלה, או לעזוב ולהתנתק?

היא הייתה צריכה ללמוד שבין 2 הקצוות הקיצוניים יש עוד הרבה אפשרויות של הושטת יד לעזרה.

לכלה לא נוח כשבבית שלה החמות מפשילה שרוולים ולוקחת את שרביט העשייה מידיה?

אז אולי עזרה אחרת, כמו לקחת את הנכדים לארוחת צהריים פעם בשבוע, יכולה להיות פתרון מתאים גם ללאה וגם לכלתה.

אולי לשלוח מנה עיקרית מבושלת פעם בשבוע היה מתאים לך יותר?

עזרה במינון נכון, צריכה להיעשות ממקום של כבוד לצורך האמיתי של השני. רק כך היא תתקבל בברכה ע"י מי שאמור לקבל אותה.

ומה יהא על הצורך החזק של החמות, לעזור ולהקל על הילדים שלה, העסוקים עד למעלה מהראש עם עבודה-בית-ילדים ועוד...?

החמות תחפש וגם תמצא דרכים להגיש עזרה שמתאימה לילדיה ומשפחתם.

והכי חשוב, לא לשכוח לשאול ולהתייעץ עם הכלה / הבת, האם מתאימה לה העזרה שאת מציעה לה, ולקבל כל תשובה בהבנה מתוך כבוד לצד שאמור לקבל את עזרתך.

שרה לנגזם היא מנחת קבוצות הורים, יועצת רגשית בשיטת מוח אחד ומנחת קבוצות הנחייה ל"אמא לילדים נשואים".