3 טעויות שעשית ואם לא קיפחת את נשמתך, הן רק יחשלו אותך. והפעם: בדרך לפרפקציוניזם

1. מבקש שלימות של עצמו ולא יכול בלעדיה.

אנשים פרפקציוניסטים, הרוצים להצליח בכל דבר במקסימום ההצלחה האפשרי,  הם כאלו שכל מה שיעשו לא ימצא חן בעיניהם.

הם תמיד יהיו מלאי ביקורת כלפי עצמם,

לא יאהבו את עצמם,

לא יוכלו לסבול בעצמם תופעות מסוימות ואופי מולד.

"למה קיבלתי 95 ולא 100 במבחן?".

"איך זה שהבית לא נראה מבריק על אף כל מה שאני מבריקה אותו?".

"איך זה שזה שעומד לידי בתפילה תמיד נראה שמתפלל מכול לבו, ואני לא מצליח להיראות כך?".

האנשים המבקשים מצוינות אישית קבועה וברורה, הם כאלו שלא יוכלו לעולם ליהנות מהרגע.

הם לא יצליחו לשכנע את עצמם שהם טובים כפי שהם.

הם לא יצליחו לראות אור, כל הזמן יראו את החושך.

הם עלולים להיות בחרדות חלק גדול מהיום.

הלחץ שלהם ניכר למרחוק וחבל כל כך.

הטעות: דורשים מעצמנו להיות מושלמים.

2. מבקש שלימות מהשני ולא מצליח להתפשר.

אף אדם לא מושלם, נכון?

אז איך זה שאתה מצפה מהעובד שלך במפעל, או במשרד שייתן תפוקה מלאה, מצוינת ותמיד?

אומרים לי לעיתים אנשים שמעסיקים עובדים: "באופן כללי הוא עובד טוב, אבל מידי פעם הוא עושה שגיאה, ואז אני מתעצבן עליו כל כך שמתחשק לי לפטר אותו".

ישנם כאלו שמפטרים אנשים שטועים פה ושם, הם סבורים שמישהו אחר יהיה מצטיין תמידי ומגלים שלא כך הדבר. כשהם מגלים זאת, הם כבר נמצאים במקום שבו אין דרך חזרה.

בחיי הזוגיות הדבר בולט מאוד לעין.

בעל או אישה שמצפים שהצד השני יהיה מושלם, הורסים את הבית שלהם במחי יד.

תמיד נדמה להם שהשני לא עושה מספיק, לא מצליח מספיק, לא יפה מספיק, לא חכם מספיק, לא יודע לטפל בבית מספיק טוב, לא יודע לחיות חיי חברה מספיק טוב.

אלו שרואים את חוסר השלימות בשני, יגיעו מהר מאוד לידי מריבה והתכתשות.

הטעות: מצפים מאחרים להיות מושלמים. 

3. תופסים את חוקי החברה כסוגרים בצבת שחייבים למלא אותם בדבקות.

הילד קם בבוקר לחוץ כולו. מה קרה? מבחן בתורה!

הוא רועד, הוא פוחד, הוא מבקש להישאר בבית.

ההורה יודע שהילד הזה יודע את החומר, אלא מה?

מצופה ממנו לקבל ציון מסוים, ואם יקבל פחות מזה יצטרך לעבור מבחן חדש.

איך הילד לא יהיה בלחץ?

אדם עובד בחברה מסוימת שמייצרת מעילים. בכל יום עליו לייצר שלשה מעילים! הוא חייב! זה הכלל במפעל. לייצר את המעילים הללו קל, ולא רק שקל, גם הוכח שהוא מסוגל.

כל עוד הדרישה לא מוגזמת, הכול טוב.

לפעמים מתאמצים יותר, לפעמים מסתפקים בפחות, ולאורך זמן מספיקים את החומר פחות או יותר.

הבעיה העיקרית והגדולה היא עם המקום שדורש יותר ממה שמציאותי לבקש.

האם אדם יכול לבצע באופן תמידי משימה הדורשת ממנו מאמץ יתר?

לא!

לכן, מקום שבו החברה מכתיבה פרפקציוניסטיות מוגזמת, הוא מאבד את העובד.

גם אם יעבוד שם בהצלחה, לא יהיה מרוצה אף פעם,

יחזור הביתה מותש,

ויש סיכוי רב, שאם ימצא משהו טוב יותר, פשוט יפרוש מהמערכה.

החברה נוהגת לתגמל את המצליח יותר בלימודים, את היפה יותר, את החכם יותר ואת המעניין יותר, מכאן ואילך השאלה איך אתה כאדם תופס את עצמך מול החברה ועד כמה אתה נותן לחברה מקום כזה, שהיא אחראית על כל מעשיך.

הטעות: מצפים מעצמנו להצליח יותר ממה שאנחנו מסוגלים באמת.