גירות שהגיעה מתוך חסד: סיפורה של רות המואביה

היא לא בחרה בעם ישראל רק בגלל היותו העם הנבחר (אף על פי שזה נכון). היא לא בחרה להתגייר רק בגלל המורשת האותנטית, העתיקה והמרשימה שלנו (אף על פי שזה נכון). היא גם לא בחרה בדת היהודית רק בגלל שהתורה הקדושה היא הדבר הנפלא ביותר בעולם (אף על פי שזה נכון). לא.

היה לה מניע משמעותי מאוד: רחמנות עמוקה כלפי חמותה.

היא לא יכלה לסבול את המחשבה שחמותה, שהגיעה למואב כגבירה עשירה ומכובדת, חוזרת כעת כאמא שכולה, אלמנה קשישה ועניה. הרחמנות העמוקה הזו, היא זו שהולידה אצלה מסירות והקרבה, ואת המשפט המכונן: "כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ".

כן. בשביל זה היא הקריבה הכל. את חיי המנעמים שחיכו לה בבית הוריה, את הכבוד ואת כל מה שהכירה ואהבה. הקריבה הכל למען אלמנה קשישה שהיתה חמותה.

ולאחר שנעמי ראתה שכוונותיה כנות ורציניות – "וַתֵּרֶא כִּי מִתְאַמֶּצֶת הִיא לָלֶכֶת אִתָּהּ, וַתֶּחְדַּל לְדַבֵּר אֵלֶיהָ".

זה הגיור הראשון בעם ישראל שנעשה ולא בגלל "גילוי האמת", השקפות או זיקה מיוחדת לבורא-עולם. זו גירות שנולדה כל כולה מתוך חסד. חסד!

על מעשים אציליים כאלה הקב"ה לא נשאר חייב. בתמורה למסירותה והקרבתה היא זכתה לשבת לצידם של דוד מלך ישראל ושלמה בנו, ולהיות הסבתא הגדולה שמצאצאיה יבוא משיח צדקנו במהרה. רות המואביה הפכה לסמל בעם היהודי.

זו הסיבה, שביום הגדול ביותר שלנו כעם ישראל – יום מתן תורה – כל קהילות ישראל בכל המקומות בעולם נוהגים לקרוא את מגילת רות. מדוע? כדי לזכור עד כמה חסד טהור הוא יסוד כל התורה כולה.

וכל זה, לא נשכח, לאחר הכנה של 49 יום, בהם הקדשנו לא מעט עבור תלמידי רבי עקיבא שנפטרו במגיפה בגלל שלא נהגו כראוי זה לזה, ולא עמדה להם תורתם וקדושתם. כל זה לא במקרה.

"אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי! כלום חסרתי דבר שאבקש מכם?ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה!" (תנא דבי אליהו רבא כ"ח, ט"ו).

זו היא כל התורה כולה על רגל אחת.