"לא ביקשת כלום לעצמך?! למה?! כל הרופאים, השדכנים והעושר נמצאים כאן!"

איש אחד קיבל ציווי לבוא לפגישה עם מלך העיר, מלך אשר הכניסה אליו בדרך כלל היא לאחר חודשי המתנה ארוכים, בקשות רבות ומערך בדיקות קפדני. האיש בא עם כובע פונפון, כפכפים ופיג'מה, וראשו ומחשבותיו מלאים בדברים רבים שעליו לעשות (צריך לרוץ לקופות חולים, לנסות להתקבל למקומות עבודה, לעשות מיליון ואחד דברים),ולכן מלמל תשובות קצרות על מנת לצאת ידי חובה. מלך מתעניין בשלומו ובשלום משפחתו, ובמצבו הכלכלי והבריאותי, אך האיש ממלמל כי חייו נפלאים ונהדרים, וממהר לסיים את הפגישה. 

ביציאתו ובידיו אין דבר, תמהים שומרי הארמון עד עמקי נשמתם, ואומרים: "הלוא כל הנכנס למלך יוצא מאושר מאוד עם כל טוב רב שמבקש מהמלך (או יוצא בשמחה גדולה, כי מאמין שהמלך רוצה בטובתו – ומאמין שאם המלך לא נתן את בקשתו, אז זה אומר שבקשתו אינה טובה בשבילו, או אינה טובה בשבילו כרגע, ומאמין שהמלך יתן לו בזמן הכי טוב והכי נכון). "אתה רציני?! לא ביקשת כלום לעצמך?! למה?! כל הרופאים, השדכנים, העושר נמצאים כאן!!! כלומר, כל העולם נמצא בידו!".

אבל וחפוי ראש שב לביתו, צער וכאב אפוף לבו. הוא צריך בריאות ופרנסה וזיווג וסיוע ועזרה… אבל יודע שפגישה עם המלך היא דבר נדיר, שספק אם יזכה לכך אי פעם שוב…

כך הוא האדם המתפלל ובראשו כל עסקיו וחשבונותיו, מעשיו ותוכניותיו. הרי הוא מתפלל מתוך שחיקת ההרגל. אך אילו יפנים כי בעת תפילתו ושפיכת שיחו לפני בוראו, יהפוך הבורא את המציאות לטובתו המושלמת, שהרי כל המציאות בידו! ודאי שאדם כזה ימתין בכיליון עיניים לרגע המיוחל בו ישוחח עם הקב"ה – בתפילת שחרית, בתפילת מנחה, בתפילת ערבית (וגם בין התפילות - יכול לשוחח עם בוראו במילים שלו).

אל תשכחי: מה בחינם ושווה יותר מהכל? הפגישות עם הקב"ה. עצה טובה, קחי כמה שיותר!