כדי לקיים ואהבת לרעך כמוך – קודם אתה צריך לאהוב את עצמך

עם ישראל. העם המלומד בצרות ובטרגדיות יותר מכל עם אחר בעולם. ובכל זאת, רוב מוחלט של הצרות לא זכו להנצחה. לפנינו מספר אפסי של דוגמאות להמחשה: "הורדוס עבד של בית חשמונאי היה... אמר: מי דורש 'מקרב אחיך תשים עליך מלך'? חכמים? קם והרג את כל החכמים. השאיר את בבא בן בוטא כדי ליטול ממנו עצה" (בבא בתרא ג').

אסון לאומי! כל תלמידי החכמים הושמדו! האם חכמים קבעו לנו משהו לזכר אסון זה? כלום.

דוגמא נוספת: "ראה נבוזראדן דמו של זכריה שהיה רותח. שאל את הכוהנים: מה זה? ...אמרו לו: זה היה כהן ונביא שהתנבא לישראל על חורבן ירושלים והרגו אותו. אמר להם 'אני מפייס אותו'. הביא תלמידי חכמים, הרג עליו ולא נח הדם. הביא תינוקות של בית רבן, הרג עליו ולא נח. הביא פרחי כהונה, הרג עליו ולא נח, עד שהרג עליו תשע מאות וארבעים אלף, ולא נח. התקרב נבוזראדן לדם, ואמר: זכריה זכריה, טובים שבהם איבדתים! האם נח לך שאהרוג את כולם?! מיד נח הדם" (סנהדרין צו).

אסון לאומי, תשע מאות וארבעים אלף יהודים נרצחו! האם חכמים קבעו לנו משהו לזכר אסון זה? כלום.

לעומת זאת, על אסון קטן בהרבה, חז"ל תיקנו לנו אבלות לדורי דורות, בכל שנה, למשך יותר מחודש ימים! 

"אמרו: שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפטרס, וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושְׁנָאָה להם. רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: "כולם מתו מפסח ועד עצרת". אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: "כולם מתו מיתה רעה". מה היא? אמר ר' נחמן: אסכרה" (יבמות סב, ע"ב).

ממדי האסון: עשרים וארבעה אלף. ומה עושים זכר לזה? לא נושאים נשים מפסח ועד ל"ג בעומר, לא מסתפרים, לא שומעים מוזיקה ועוד ועוד. איך יתכן פער שכזה בהתייחסות חז"ל לאסונות? 

הסיבה לכך היא: "משום שלא נהגו כבוד זה בזה" – המסר ברור וחד. בין אדם לחברו, זהו כלל גדול בתורה!

אהבת חינם וכבוד לזולת בקרב יהודים – העם הנבחר – אלו ערכים שאין עליהם פשרה ולא נעבור עליהם לסדר היום. אלו הערכים בעלי המשקל הכבד ביותר.