"עברנו משבר, רק עכשיו אני מסוגלת לדבר על כך": ריקה רזאל בראיון אישי במיוחד

השנה האחרונה לא הייתה פשוטה עבור ריקה רזאל, אמנית יוצרת בזכות עצמה ואחותם של יונתן ואהרון רזאל. עד כה היא לא דיברה בפומבי על העניין, אך בראיון לאתר הידברות היא חושפת לראשונה את הנושא הרגיש.

אור בתוך החושך

"יש לנו כבר לא מעט שנים מסעדה בשוק מחנה יהודה בירושלים, בשם 'קרייב'. ברוך ה' מדובר במסעדה מצליחה שהקמנו בשותפות עם זוג חברים שלנו, חברים שהם כמו משפחה שלנו כבר למעלה מ-30 שנה.

"הילדים גדלו ביחד, הקשר היה מאוד חזק ועשינו הרבה שבתות וחגים ביחד, אבל חברות זה לא דבר פשוט ובטח כשמתערבב בה גם עסק גדול. לפני כשנה היחסים עלו על שרטון, והתחיל תהליך שפירק את החברות והשותפות שלנו. ניסינו לעשות שלום אבל לא הצלחנו, והבנו שלא נוכל להישאר בשותפות ומישהו מאיתנו יצטרך לעזוב את המסעדה. בסופו של דבר אחרי תהליך של שנה קנינו את החלק שלהם והמשכנו הלאה".

אני מניח שמעבר לקושי שחווית מבחינת החברות שהופסקה, גם העסק נכנס לטלטלה בעקבות המחלוקת.

"בהחלט. זה היה מאוד קשה גם מבחינה אישית ורגשית כי שתי משפחות שהיו מאוד מאוד קשורות נפרדו בבת אחת, וגם כי נאלצנו לגייס ולהכשיר עובדים חדשים בזמן קצר. צריך להבין שזה לא רק עסק בשבילנו, זה ממש חלק מהבית. מעבר לבעלי שכמובן עמוק בפנים, הבת שלי מיכל מנהלת את המסעדה וגם שאר הבנות שלי עובדות שם. זה קרה לפני פסח בשנה שעברה, וכשזרה קרה הבנתי שאני צריכה לעזוב את המיקוד במוזיקה ולהירתם לטובת העסק. פשוט התחלתי לעבוד בכל מה שהיה צריך שם, אפילו כמלצרית. הכל קרה מאוד מהר, זה היה ממש לא צפוי, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי ולא ידעתי מה לעשות.

"לצד זאת, קרו גם דברים מאוד טובים בגלל מה שעברנו. בעלי ואני תמיד רצינו לעבוד ביחד, זה היה חלום שלי כי השותף הכי טוב שלי שבאמת הכי רוצה את טובתי זה בעלי, והנה זה קרה. לפני שהם עזבו לא הייתי כל כך מעורבת בעסק, רק מלמעלה כזה. כשהמשבר קרה ידעתי שאני צריכה להיצמד לבעלי, ושכל עוד נהיה חזקים וביחד הכל יהיה בסדר. מעבר לכך, כיום אני יכולה לומר שבתוך החושך הגדול צמח גם הרבה טוב. בתקופה הזו ומתוך קושי גדול הרגשתי איך ה׳ איתי, הולך איתי יד ביד, עוזר לי ובסופו של דבר רוצה ממש את טובתי.

"בנוסף לכך, בעקבות מה שקרה גם מאוד התחזקתי באמונה בה' והתחלתי ללמוד יותר תורה. התורה משיבת נפש, והיא עשתה לי טוב בנשמה. כבר תקופה ארוכה שכל יום שני יש אצלי בבית שיעור תורה עם הרבנית הלפר שהיא אישה מדהימה ואני לומדת ממנה כל כך הרבה, למשל למדתי איתה לעומק את מצוות הדלקת נרות שבת, אחת המצוות שדווקא הנשים מצוות בהן. הרבנית חידשה לי ואמרה שהמצווה הזו היא לא רק טכנית, אלא בעיקר מאוד מהותית. למדנו שהאישה צריכה להדליק את הנר בבית שלה, להביא אליו את האור, את השמחה, להאיר את הפינות החשוכות. הנה, רק לאחרונה ראינו את זה למשל עם הנשים המדהימות ממשפחות פאלי ויניב שהדליקו אור כל כך גדול מתוך החושך שנכפה עליהן".

אגב אור וחושך, לאחרונה הוצאת שיר חדש עם דין דין אביב, 'תגיד לי אבא', ואני מניח שגם הוא קשור למה שקרה במסעדה.

"כששיר יוצא מתוכך אתה לא בהכרח מקשר אותו לדברים מסוימים שעברת, אבל לפעמים אתה פתאום קולט. וזה גם מה שקרה עם השיר הזה. חיפשתי את החיזוק והאמונה, והשתדלתי להודות על הרעה כמו על הטובה, ואז השיר הזה הגיע. ובכלל, זה כבר הרבה זמן שאני רוצה לעשות משהו עם דין דין כי אני מאוד אוהבת אותה, וסוף סוף זה קרה. נפגשנו בכנס נשים יוצרות למען קיום הופעות נשים בהפרדה, ממש כמה ימים לפניו כתבתי את השיר, הצעתי לה לשיר אותו איתי והיא הסכימה.

צילום מסך מתוך הקליפ 'תגיד לי אבא'

"אמנם עברתי שנה מאוד קשה, אבל הבנתי שכמו שיוסף הצדיק אמר לאחים שלו שה' גלגל את הדברים לטובה ככה זה בכל דבר ועניין, והבנתי שבן אדם נמדד באופן שבו הוא מתמודד עם קשיים שנוחתים עליו. למדתי שצריך לגדול מכל קושי, ולנסות להבין איזה טוב אתה יכול להביא לעולם בזכות מה שקרה. לפעמים אפשר להבין את זה מהר יחסית, ולפעמים רק אחרי שעובר זמן מסוים אתה מבין למה דברים קרו, ולפעמים בקושי מבינים.

"ובכלל, האמת שכל השיר הזה מלא בעניינים של השגחה פרטית. למשל, כמה ימים אחרי שכתבתי אותו נסעתי לחברתי אורלי דיין שגרה בצפון וסיפרתי לה שכתבתי שיר חדש וכמה מתחשק לי להקליט אותו כמו שצריך. לא ידעתי שהיא אשתו של הוד דיין, מוזיקאי מוכשר ובעל אולפן להקלטות והפקות, ופתאום היא אמרה לי: 'לבעלי יש כאן אולפן, יאללה בואי נעשה את זה עכשיו'. מפגישה שהייתה אמורה להיות קצרה זה הפך לעניין הרבה יותר ארוך, שבמהלכו אפילו הספקתי לנסוע לציון של רשב"י ולחזור, ולקראת סוף היום גם הבנתי שאורלי ודין דין הן חברות טובות ואז בכלל הכל התחבר".

מסע ארוך של התקרבות

אפרופו חיבורים, רזאל יוצרת ושרה כבר לא מעט שנים, ומחברת ביצירתה מספר עולמות מגוונים. "תהליך היצירה המוזיקלית הוא אחד הדברים הכי מדהימים שיש, ואחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות. לפעמים המילים והמנגינה פשוט מגיעים אליי, ולפעמים אני צריכה יותר להתאמץ כדי לקבל אותם. זה פלא מאוד גדול. יש לי סטודיו בחצר של הבית שלנו ואני מתיישבת שם לעתים קרובות על הפסנתר, לפעמים כדי להתאמן ולפעמים כדי ליצור, ושם לרוב הדברים קורים. ולפעמים הם גם לא קורים. ברגעים האלה אני יכולה פתאום לזרום עם משהו שעולה בי, משהו ששמעתי בשיעור או משפט שמישהו אמר לי, ודי מהר אני יכולה להרגיש אם זה טוב או לא.

"וכמובן, בהקשר של המוזיקה שלי אפשר וצריך גם להזכיר את אחיי יונתן ואהרון, שהם חלק חשוב ממנה. גדלנו מאוד צמודים, נולדנו בהפרש של שנה אחד אחרי השני, ומגיל צעיר עשינו ואנחנו עדיין עושים המון מוזיקה יחד. אנחנו מנגנים שירים מכל מיני תקופות וסגנונות, הם מאוד עוזרים לי בקריירה, אני מרגישה זכות להיות אחותם. זה מלמד אותי המון ענווה וצניעות. בסוף ההופעות שלי ניגשות אליי לפעמים נשים ואומרות לי 'אני חייבת להגיד לך משהו' ואז אני מחכה לאיזו מחמאה על ההופעה שלי, אבל הן אומרות 'תקשיבי אני רוצה להגיד לך שאני ממש אוהבת את השירים של אח שלך'. כשזה קורה אני אומרת לעצמי: 'נכון, איזה כיף לי להיות אחותם', ואנחנו באמת מאוד מפרגנים אחד לשני. ברוך ה' אני אמא לשמונה וכבר מזמן סבתא, ויודעת היטב מהי חשיבותה הרבה של משפחה".

ויחד עם זאת, עד כמה מפריעה לך התחושה שהיית רוצה להצליח יותר? ולדעתך העניין הזה קשור לבחירתך להופיע רק מול נשים?

"אני לא יכולה להגיד שזה פשוט עבורי, אבל עם הבגרות מגיעה גם שלווה מסוימת בקשר להצלחה. פתאום את מבינה שאת לא חייבת להופיע מול 30 אלף איש כדי להרגיש שהצלחת. גם הודעת סמס בבוקר אחרי הופעה מאישה שהחליטה לעשות איזה שינוי בחיים שלה בזכות ההופעה או שקיבלה השראה או התחזקות בכל מיני אופנים, זו גם הצלחה גדולה שמשמחת אותי מאוד. אני תמיד מרגישה במסע ארוך של התקרבות לה', וגם המוזיקה היא חלק חשוב מזה. ככל שאני מעמיקה בתורה אני מגלה איזה אוצר יש לנו, אוצר שיכול להשפיע כל כך הרבה טוב על החיים שלנו.

"ויחד עם זאת, יש לי גם לא מעט קשיים בשמירת ההלכה. התורה אוסרת עלי להופיע בפני גברים, וזה עניין לא פשוט שמקשה על ההצלחה ועל דברים נוספים במוזיקה. למשל, אנחנו נלחמות על הזכות להופיע רק בפני נשים. המקומות שמקבלים תקצוב ממשלתי לא מאפשרים לקיים הופעות לנשים בלבד, וזה מאוד מקשה עלינו, הנשים שמקפידות על כך. למשל הבת שלי הללי רוצה להתקדם בתחום המוזיקה, והיא בדילמה מאוד גדולה מול זה, כי זו הלכה מאוד קשה ליישום. מוזיקה זה משהו שהולך טוב עם המון חופש וזרימה, וכשמצמצמים אותה זה קשה.

"אבל יחד עם זאת, אחרי שאת מבינה שהקב"ה רוצה את טובתך האישית בכל דבר ועניין, זה נהיה יותר פשוט. מצליחים יותר להבחין בין הטפל לעיקר. וככל שחולפות השנים, אני רואה יותר ויותר כמה זה מדהים להופיע רק מול נשים. כשאני נמצאת כאמנית או בקהל באירועים של נשים בלבד אני מרגישה שמחה, חופשיות, פשטות ורוגע שאי אפשר להשיג באירועים מעורבים. זה מדהים לראות שהקב"ה שברא אותנו יודע הכי טוב מה נכון עבורנו באמת, ואיך הוא שוב ושוב מכוון אותנו לדברים הכי מדהימים שיכולנו לדמיין".