עבודה זרה VS חסד ליהודי: מה חסד עושה בעשרת הדיברות?

"לא יהיה לך אלהים אחרים על פני... לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך אל קנא פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים לשנאי, ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי" (כ', ה'-ו'). עבודה זרה זה לא משחק ילדים. מי שיעז להשתחוות לפסל, הקב"ה ינקום בו עד ארבעה דורות.

אבל דווקא כאן ללא שום קשר, בעיצומם של הדברים החמורים האלו, פתאום הקב"ה כביכול "שובר נושא" ומתחיל לדבר על חסד.

רש"י: "ועושה חסד – שאדם עושה, לשלם שכר עד לאלפיים דור נמצאת מידה טובה יתירה על מידת פורענות אחת על חמש מאות, שזו לארבעה דורות וזו לאלפיים".

מה זה קשור לכאן? הנושא כאן הוא עבודה זרה! איך פתאום התחלנו לדבר על חסד עם יהודי? ועוד עם תוספת הבהרה כי המשקל של זה שווה פי חמש מאות מעוון עבודה זרה! כאן? למה דווקא כאן?!

כדי להבין את המסר, נזכור רגע איך היה המעמד: את שתי הדיברות הראשונות שמענו ישירות מפי הגבורה, ומרוב אימה פרחה לנו הנשמה... את שאר הדיברות משה רבנו המשיך למסור לנו.

בשלב הזה אנחנו עדיין נמצאים בדיבר השני! הקב"ה בכבודו ובעצמו מדבר איתנו ומזהיר בתוקף שלא להעז להשתחוות לפסל, ופתאום, ללא הכנה מוקדמת, כולם שומעים את הקב"ה אומר: "ומי שיעשה חסד עם יהודי – יקבל ממני שכר גדול פי חמש מאות מהעונש של עבודה זרה!".

מה המסר המודגש כאן, כאשר שומעים אמירה שכזו ובמעמד שכזה? 

המסר הוא פשוט: אצל הקדוש ברוך הוא, חסד עם יהודי זהו הערך היקר ביותר.

מצד אחד: "חמורה עבודת כוכבים, שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה", עם עונש עד ארבעה דורות, ומצד שני, על חסד עם יהודי הקב"ה משלם עד אלפיים דורות!

אם תשים את כל התורה כולה על כף מאזניים אחת, ועבודה זרה בכף השנייה - המשקל זהה! אבל אם תשים עבודה זרה בכף אחת, וחסד עם יהודי בכף השנייה – תקבל פער של פי חמש מאות לטובת חסד עם יהודי... 

כדי לוודא שאכן נפנים את המסר, בחר הקדוש ברוך הוא "לעצור באמצע השיעור" ופשוט "לשבור נושא" באופן חד כל כך. רק כך נוכל להפנים את עוצמת הדברים: אין דבר בעולם שמשתווה לחסד שעושים עם יהודי!