כנגד ארבעה בנים: הבדלי הטיפוסים בין הילדים

החכם והרשע שניהם ילדים פקחים. אולם יש ילד בעל אופי מקבל, ויש ילד בעל אופי מרדן. את הראשון קל לחנך. הוא ילד מבקש חכמה, טבעו נוח בהיותו פתוח לשמוע ולקבל, והוא נעים הליכות. יש רק ללמדו מה נכון לעשות. ואילו השני, פיקח ומרדן, וכחן ומתקשה לבצע מטלות המוטלות עליו.

השלישי - אינו בעל דעה עצמית, וגם לא סקרן כמו השניים הראשונים. אבל שואל בקצרה ומבצע את ההנחיות שמקבל (תם).

ואילו הרביעי - אינו מתעניין כלל במה שקורה סביבו, ויש לעוררו להתבוננות (שאינו יודע לשאול).

וגילתה לנו התורה, שכל הטיפוסים הללו נדרשים לעולם, כדי שיתפקד בהרמוניה ובשלימות. משום שאפילו בעל האופי המרדן, שעלול להיות רשע לבסוף, אם לא ידריכוהו ויחנכוהו באופן נכון המתאים לטבעו, יוכל להיות אדם נפלא שישתמש בכישוריו המיוחדים ובעוצמת הבעירה הפנימית שבו כדי לבצע פעולות נפלאות. הוא יוכל להפעיל מערכות חסד, ולסייע רבות לכלל ישראל ולאנושות, וכפי שבאמת כל ילד המוגדר היום כהיפראקטיבי ורבים מסתכלים עליו בשלילה, לאמיתו של דבר קיבל כישורים בתחומים אחרים של זריזות, עשייה ויכולת ביצוע, ולעיתים גם כשרון דיבור, הרבה יותר מהאחרים. אלא שבמסגרת הלימודית הוא מתקשה להשתלב ונתפס כחריג משום טבעו. אולם אם יתנו בו אמון, ינהגו בו בדרכי נועם וידריכוהו לפי טבעו, יוכל בעתיד לפעול גדולות ונצורות. רק שעתה, כאשר הוא צעיר, הפקחות שבו גורמת לו לקלוט במהירות את ענייני החומריות והתאוות שיוכל להשיג בעולם הזה, והבעירה שבו גורמת לו למרוד בכל עשייה שמשמעותה רוחנית. הוא רוצה ליהנות כאן ועכשיו.

ובכך לימדתנו התורה בלשונה הנפלאה את דרכי החינוך שבידם ליישר כל אופי של כל ילד, ולרוממו ללכת בדרך טובה.

ומעתה דברי שלמה המלך מאירים: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ!", כלומר התבונן והכר את דרכו של כל ילד בפני עצמו, הן ילדך בבית והן תלמידך בכיתה, וחנך כל אחד מהם בהתאם לטבעו ולאופיו, הן מהיבט איתור האתגר החינוכי שקשה לו עמו ועלינו כמחנכים מוטלת החובה להעניק לו כלים נכונים להתמודדות, והן מהיבט הגישה החינוכית הטובה והנכונה ביותר עבורו.

רק אז תוכל להגיע לפסגת ההצלחה בחינוך הלא היא: "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". בכל מצב, בכל מקום, ובכל גיל.