למה באמת כעסת על הילד?

הטבה אמיתית היא כאשר מביאים את המקבל לעצמאות. כלומר, למצב בו יעמוד בכוחות עצמו, ללא תלות באחרים. משום כך, הטבה נקראת בלשון הקודש: "גמילות חסד".

"גמילה" משמעה יציאה מתלות ועמידה בכוחות עצמו (גמילה מיניקה, גמילה מהרטבה, גמילה מעישון וכדו'), ואילו "חסד" משמעו קבלה מאחר ותלות בו.

הצירוף "גמילות-חסד" בא לומר, שמידת החסד האמיתית היא כאשר הנותן מסייע למקבל לעמוד בכוחות עצמו ולהיגמל מחסד (כגון שמסדר לו מקום עבודה קבוע לפרנסתו).

זוהי אפוא מטרת כל מערכת הפעילות בחינוך ופסגת המערכת החינוכית, להביא את הילד לעמידה בכוחות עצמו, עד שגם כאשר יזקין "לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" - מהדרך החינוכית אותה כל כך התאמצנו להקנות לו.

ההכרח בהצבת היעד החינוכי לנגד עיננו תמיד

כאשר אנו יודעים מהו היעד אליו אנו חותרים להגיע, נשאל את עצמנו לפני כל פעילות חינוכית בצורת הדרכה, או נזיפה, או ענישה: "האם צורת התנהגותי כעת עם הילד תוביל את ילדי ליעד המצופה, או תרחיק אותו ממנו?". ובמילים אחרות: האם לאחר דיבורי או פעולתי המתוכננים, יתחיל תהליך של הפנמה והזדהות בלב הילד עם המסר החינוכי שברצוני להקנות לו, או שמא אדרבה, דווקא בגלל דיבורי או פעולתי זו, הוא יתרחק ויסלוד מהמסר החשוב, ואפילו ישנא אותו?

מפליא לראות עד כמה בכוחה של מחשבה קצרה זו לחולל מהפך בהתנהגותנו עם הילד. ההורה המופתע עלול לגלות כי אמירתו וצורת התנהגותו כעת עם הילד באה רק כתוצאה מהעלבון האישי שלו ומכעסו על הילד על שלא ציית להוראתו, ולא מתוך מטרה טהורה לחנכו לטובת עתידו.

זקן המשגיחים הגה"צ הרב שלמה וולבה זצ"ל, הנודע בהבנתו הרבה בנפש האדם, כותב בספרו "עלי שור" (עמ' ר"ס), שעל הורה המכה את ילדו לבדוק עם עצמו היטב מה המניע שלו. אמנם הוא בטוח שאינו אלא "מחנך" את הילד, אך אם יבדוק היטב בנבכי נפשו, ייתכן מאוד שיגלה כי הוא "מתנקם" בילד על שלא שמע בקולו. יתכן שההורה נפגע או כועס מכך שהילד לא ציית לדבריו ופגע בכבודו, ולכן הוא זועם עליו ולעיתים אף מכה אותו.

לפיכך, על כל דיבור של תוכחה עם הילד לבוא מתוך מחשבה והתבוננות, וחיפוש מסילות ללב הילד, באמצעות ניסוח נכון, שפת גוף מתאימה וטון דיבור אוהב ומשכנע.

על כל אלה להיות מותאמים לאופיו של ילד זה, מבלי להתרשם מההצלחה החינוכית באמצעות שיטה שונה שהתאימה לילד הקודם ופעלה באופן נפלא, שהרי כבר הכריז החכם מכל אדם ואמר: "חֲנֹךְ לַנַּעַר - עַל פִּי דַרְכּוֹ!".