"להתלונן? לקטר? על מה? ברוך השם, ה’ עושה ניסים כל הזמן!"

בשבוע הבא יחול י"ט כסלו, התאריך בו חסידי חב"ד חוגגים את "חג הגאולה", היום שבו יצא בעל התניא מהמאסר. זה יום שבו אנו למדים שגם לנו ניתנה האפשרות לצאת כל אחת מהמאסר הפרטי שבו היא נתונה - אם אלה מחשבות שליליות, תוקעות ולא מצמיחות, או מעשים, הרגלים שהיא רוצה לסגל לעצמה, או להפך - להפסיק אותם. כדברי בעל התניא על הזמן המסוגל לצאת "מן המיצר אל המרחב", נוהגים החסידים להתחזק בענייני תורה ומצוות, לזכות לצאת ממצרים אישיים לעבר הגאולה הפרטית של כל אחת מאיתנו.

בהשגחה פרטית, הכרתי אישה עצמתית במיוחד שהצליחה לצאת מהמצר האישי שבו היא היתה נתונה תקופה ארוכה, בזכות האמונה, המצוות והחיבור שלה לה'.

נס מהלך, כך אני מכנה את אותה אישה נפלאה וחזקה.

בכל שבת, באופן קבוע, ה' זיכה אותי להעביר שיעור תורה בבית שכנתי שהתחזקה בשנים האחרונות, כדי לחזק אותה בתקופה הקשה בחייה. לפני תקופה גילו לה את המחלה.

בכל תקופת הטיפולים היא היתה חלשה מתמיד, והיא ביקשה שהשיעור יוציא אותה קצת מהכאבים, מהמחשבות ומכל מרעין בישין שהיא הרגישה שהשתלטו עליה.

כשהמחלה התגלתה, היא חטפה את שוק חייה, ובצדק - אישה צעירה, אמא לילדים, עובדת במשרה מלאה, בלעבוסטע רצינית - פתאום מכאב קטן מגלה שהכאב הרבה יותר עצמתי ממה שהיא חשבה.

התקופה הראשונית היתה קשה, הלם נפל על ביתה. אך היא לא נתנה לכאב לעצור אותה מלקוות ולהאמין. היא החליטה בהחלטה נחושה: "בעזרת ה' - עוד נחגוג בסעודת ההודיה, וכולם יראו שיש ה' בעולם, ושיש ניסים גלויים".

היא הקימה "חוג תהילים", כך קראה לו, אליו מגיעות בנות הקהילה פעמיים בשבוע לקריאת ספרי תהילים.

בנוסף היא החליטה להתחיל ולסיים כל יום בהודיה לה'. גם אם כל מה שהיה לה לומר זה תודה על הבדיקות שעברה ותודה שגילו לה עוד גרורות, שלפחות גילו אותן... היא אמרה תודה.

ברור לה שה' הוא כל יכול, שיש ניסים, שה' אוהב אותה ומחבק אותה אף על פי שלא תמיד היא ראתה זאת בגלוי.

גם בזמנים של קושי עילאי היא לא איבדה עשתונות. היא ביקשה שיתפללו לא רק עליה, שכן רשימה קבועה עמדה באמתחתה. היא התפללה על כל עם ישראל. בכאב שלה, היא לא שכחה את הכאב של עם ישראל.

היא ידעה לצחוק ולקבל באהבה. אף פעם לא ראיתי אותה מתלוננת, וכששאלתי, היא אמרה מיד: "להתלונן? לקטר? על מה? ברוך השם, ה' עושה ניסים כל הזמן! לעיתים אנחנו חשים בהם ולעיתים אנחנו צריכים לפקוח את עינינו חזק חזק כדי לראות עד כמה ה' באמת אוהב אותנו."

בשבת האחרונה כשהייתי אצלה, היא אמרה לי: "זהו. הנס התרחש! תודה לה'".

חשוב לפרסם ניסים. זה מאפשר לנו לראות מעבר לראייה הפשוטה שלנו את המציאות, לראות במשקפי האמונה, איך כל אחת עם הנס שלה מצליחה להתרומם מעל הטבע הטבעי שלה, ולהתאחד עם ה', בלי צער, בלי קושי, רק בזכות הנס שלהן, שלה ושלך.