נערים ונערות – עד כמה להשקיע ביופי החיצוני?

שלום וברכה מורי ורבותי!

ישנם לפעמים צעירים וצעירות שמשקיעים יותר מדאי ביופי, בביגוד, בלהרשים, ושואלים את המבוגרים: "מדוע זה כל כך מפריע לכם?

מדוע עיניכם צרה ביופיינו?

מדוע עיניכם צרה באהבת היופי והאסתטיקה שלנו?".

שימו לב טוב מורי ורבותי!

ישנו פסוק בספר משלי, פסוק כואב (משלי יא, כב) "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם".

אומר שלמה המלך: "מה דעתך להסתכל על נזם של זהב באפו של חזיר?

הנזם יפייפה, שווה הון תעופות, האם תהנה להסתכל על השילוב הזה?

כמובן שלא!

מה מפריע לך? הלא הנזם יפה כל כך!

נכון אבל החזיר מגעיל כל כך...".

אבל רק רגע, למה שלא נתמקד בדבר היפה והטוב שבו?

מה התשובה?

המכלול הזה מזעזע, לקחת נזם זהב ולהעניק אותו לאפו של החזיר, במלים אחרות זה לקחת את העיקר ולהפוך אותו בטפל, בעוד את הטפל להפוך לעיקר...

כאשר נער או נערה בגילאי העשרה מתחילים להתמקד באיך הם נראים והופכים את זה לעיקר שאיפותיהם, הם מרגע לרגע הופכים להיות הזן של "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר".

"שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (שם לא, ל).

במה היא "תתהלל" הסבירו המפרשים?

באותו יופי, כלומר אם היופי מגיע ככלי שרת, לאדם הגון, לאדם טוב, לאדם שמשתמש בו ככלי נוסף למען הצלחה ששווה את זה, הרי שהיופי הוא מבורך.

אבל כאשר היופי הופך להיות מטרה, וכל מה שמסביבו נשאר בגדר "נזם זהב", הרי שלא ניתן להסתכל וליהנות מאותו יופי.

מלמדים אתכם נער ונערה יקרים!

תתמקדו בעיקר, תשקיעו בתוכן, קחו את היופי כדבר נוסף שיכול להיות נחמד וטוב, אך לעולם לא כעיקר!

רק בצורה כזו תזכו להיות באמת בבחינת "אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל"

בהצלחה רבה לכולנו, ובפרט לבני הגילאים המתקשים כל כך,

וברוכים תהיו!