הצלופן וסרט המתנות שמעלים את המעשים שלך גבוה גבוה

אברהם אבינו יושב שבעה, יצחק מתייתם מאמא שלו. איך מניסיון העקידה יוצא דבר כואב כל כך?

אנחנו מבקשות בתפילה: "והסר שטן מלפנינו ומאחרינו...".

לפני שאת באה לקיים מצווה, בא השטן ועושה הכל בשביל שלא תקיימי אותה. את רוצה לתת צדקה – הוא מתחיל לחשב לך חשבונות על המינוס ועל מנהל הבנק הנחמד שלך. את רוצה להשתדל יותר בשלום בית – הוא עושה לך שיעור בהיסטוריה. את מחליטה לעשות בוקר טוב בבית – הוא שם לך משקולות על העיניים, ומשום מה הן לא נפתחות לך, וגם הנס קפה עם שתי כפיות לא עוזר לך... בקיצור, הוא יודע להיות שם. אבל לא רק לפני – גם אחרי!

עשית מעשה טוב – הוא מנסה לגנוב לך אותו בדיבורים. כן, אחרי שעושים מעשה טוב שותקים ולא מתגאים!

כן, זה היצר הרע – "אחור וקדם צרתני...".

הניסיון של העקדה היה יקר כל כך לעולם, שהשטן היה חייב לגנוב את זה. אז מה הוא עשה? בתחילה הוא הלך לאברהם וליצחק, הזכרנו את זה בשבוע שעבר. ואחרי שלא הלך לו, הוא הלך לשרה, והבהיל אותה כל כך. ולמה הוא הלך לשרה? כי הוא ידע שהגיע זמנה למות. מאיפה הוא ידע? כיוון שבזמן העקדה נולדה רבקה אמנו, וכתוב: עד שלא שקעה שמשה של שרה - זרחה שמשה של רבקה".

את מבינה? זה היה הזמן שלה – מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. קצוב. שלם. מדוד. אבל השטן רצה להראות לכל העולם, שבגלל העקדה שרה מתה. לכן הוא הלך אליה בדיוק ברגעים האחרונים של החיים שלה. השטן רצה שאברהם יפסיד את כל מעשה העקדה, שהוא יצטער ויגיד: זה מה שמגיע לי, אחרי כל מה שעשיתי? כמו שאנחנו לפעמים אומרות: זה מה שמגיע לי? זה מה שמגיע לה?

מה אנחנו מבינות בכלל?

ואברהם עומד גם בניסיון הזה. הוא חי את ה"אין עוד מלבדו", הוא יודע - זה לא השטן, זו לא הבשורה, זו לא העקדה. זה הכל השם.

"ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה" – הכ' קטנה. היה כאן בכי מועט, בלי תלונות. בלי תרעומת. הוא הבין שזה הזמן שלה, וזהו.

והאמונה הזו של אברהם היא כמו הצלופן וסרט המתנות שהעלה את מעשה העקדה גבוה יותר!

את מבינה?

עשית מעשה טוב, קיבלת על עצמך משהו, עשית שינוי בחיים שלך – ובדיוק בדיוק קרה לך משהו...

את יכולה ליפול ולהגיד: זה מה שמגיע לי?

זו עצת היצר! זה השטן בכבודו ובעצמו! הוא רוצה שתפסידי הכל בדיבורים שלך.

זכרי, השטן אלוף בלתזמן תזמונים...

ואת, את לא נופלת ולא מוכרת את מה שעשית בשום מילה מיותרת.