אתה יודע איך הילד שלך חושב עליך? צפו

שלום וברכה מורי ורבותי!

בשבוע החולף שוחחנו בהלכות שלום בית על דוגמא מחינוך הילדים, והיום נתמקד באותה דוגמא כמטרה.

ילד נמצא על במה שהחיים שלו מנוהלים על ידי אותה במה ועל גבי אותה במה.

הבמה הזו אלו בעצם ההורים שלו.

ילד שההורים שלו חלילה וחס מסוכסכים, לא יכול לנהל חיים הוגנים.

וזו גם הסיבה שכאשר ילד, חס ושלום וחס וחלילה, "זוכה" להיות בנה של השנואה מפרשת "כי תצא", סופו שיהיה בן סורר ומורה, כי אבא ואמא שלא חיים יחד באהבה ואחווה שלום ורעות לא יכולים להביא לעולם ילדים שיחיו את אותם חיים בהם הם עצמם לא יודעים לחיות.

ויותר מכך, הביטחון העצמי של הילד הזה נמצא ברמה של אפס עד מינוס, כי הקרקע שתחתיו איננה יציבה.

כאשר אתה מבין שאתה הוא הבמה שעליה הבן שלך עומד, אתה מבין שגם כאשר הוא נראה מרוצה למרות הגחמות שלך, למרות ההתנהגות הכושלת שלך, למרות הגערות שלך וההתנהגות המשפילה כלפיו, אין בכך ראיה שהוא לא סובל.

כלומר, חבר שלך, כאשר אתה מתנהג אליו בצורה לא ראויה, יודע להסביר לך את זה בצורה יפה או קשה.

לעומת זאת, הבן שלך תמיד יחוש ברגשות אשמה, הוא יבין שהוא זה שאשם כי אתה בעצם הבמה שלו, אתה החוסן, אתה הקרקע היציבה.

זה אומר שאף פעם אל תאמר: "גם הבן שלי מבין שהוא טעה, והראיה שלאחר מכן הוא חזר וביקש ממני סליחה".

ממש לא!

יתכן וכך זה בדרך כלל שהוא לא מבין שהוא טעה, ולהיפך, הוא לא מבין מה אתה רוצה מהחיים שלו, אך בגלל שדיברת בצורה כל כך בוטה, קשה, איומה ונוראה הוא מסביר לעצמו: "לא יתכן שאבא שלי טועה, ואם כך, ודאי שעשיתי פה איזו שהיא טעות מזעזעת, איומה ונוראה".

ולכן גם אם כל התפרצות הזעם שלך היתה משהו של "הוצאה לאור" של דברים רעים שעברת בילדותך או ביום האחרון, גם אז הבן שלך יבקש ממך סליחה, זה לא ראיה שאתה צודק, ולהיפך, זו ראיה שאתה חייב לעבור טיפול, אתה אמור להיות אבא רגוע, אבא שדואג לבן שלו, לאהוב את מה שהוא מאמין בו, ולא לכפות עליו ולגרום לו לעשות זאת מתוך פחד וחרדה.

נקווה שהדברים הקצרים והבוטים הללו יהיו מספיקים לאוזניים להן הם צריכים להגיע, ולא נצטרך להרחיב בנושא זה יותר,

וכן יהיה רצון ונאמר אמן.

ברוכים תהיו!