אמא של כולנו: זו כוחה של תפילה אצל אמא רחל

יא בחשוון, לפני יותר משלושת אלפים ושש מאות שנה.

יוסף הצדיק רק בן שמונה.

אמא נפטרה, ככה פתאום, באמצע שומקום.

בכאב של ילד הוא צופה בהכנות לקבורה. הוא רואה את אחיו מניחים אבנים, ככה, באמצע הדרך... והוא לא מבין, למה אבא לא קובר את אמא במערת המכפלה? הוא יודע מהסיפורים ששם, בחברון, במערת המכפלה, קבורים אבות ואימהות. אז למה קוברים את אמא כאן, לבד, באמצע שומקום? הרי לא יורד גשם, וחברון בכלל לא רחוקה...

יוסף הקטן שומר את הכאב בלבו.

השנים חולפות. הוא יורד למצרים, עובר מה שעובר, עולה לגדולה... אביו ואחיו גם הם יורדים למצרים. הזמן עושה את שלו, והנה הגיע הזמן להיפרד גם מאבא, ועיני ישראל כבדו מזוקן... (בראשית מ"ח), ודברי הפרידה מרגשים: בן שלי, אומר יעקב ליוסף, אני יודע שיש בלבך עלי. אני יודע שבמשך כל השנים הפריע לך, למה לא קברתי את אמא שלך במערת המכפלה, למה קברתי אותה לבד, באמצע הדרך?

דע לך, על פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, שיהיו עוברים דרך שם, מתפללים על קברה והיא בוכה ומבקשת עליהם רחמים! (לוח לבך).

וכך אומר הזוהר הקדוש: מערת המכפלה מכוסה, ורחל אמנו לא תהיה מכוסה עד תחיית המתים. תפילה אצל אמא רחל, תפילה בזכות אמא רחל, דמעה בזכות אמא רחל - לא מכוסה. היא עולה נקיה, מתגלה לפניו יתברך, ופועלת ישועות!

קול ברמה נשמע - קול ברומו של עולם נשמע, רחל מבכה על בניה... נהי בכי תמרורים. מה זה נהי? נהי זה בכי מתמשך, בכי ארוך ארוך, שנוגע גם בכאב שלך, היא בוכה גם איתך, היא יודעת כמה קשה לך. זו אמא רחל, מבכה – בהווה, איתך, עכשיו!

מסביר הזוהר הקדוש שרחל היא השכינה בעצמה, ובכל לילה היא יורדת להר הבית. היא רואה את קודש הקודשים חרב ושמם, וצועקת על גלות בניה: "על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי...". במילים אחרות: "ה', איפה אתה? אי הימים שהיית מגיע למקום הזה...? איפה הקטורת, הקורבנות והנסכים?". היא מסתובבת ברחובות ירושלים. "אקומה נא ואסובבה בעיר בשווקים וברחובות...", רואה את חורבן ירושלים ועיניה זולגות דמעות. היא מגיעה גם אליך, רואה אותך, כואבת איתך.

"מצאוני השומרים... היכוני, פצעוני" - היא רואה את הגויים, וזה פוצע את לבה, וכואב לה כמו מכה. ככה היא צועקת ובוכה שלוש שעות, עד שהקדוש ברוך הוא יורד מלמעלה ומנחם אותה, מעלה אותה ומרגיע אותה: יש שכר לפעולתך, יש שכר לתפילתך!

אחותי, גם לתפילתך שלך. אין תפילה השבה ריקם, ואין פעולה שהולכת לאיבוד.