אם הכל כל כך טוב, אז מה רע? על אחדות ואחידות

מה דעתכם על מדינה שבה כולם חושבים, מדברים, מתלבשים ומתנהגים באופן זהה בכל? האם לדעתכם זו מציאות של "אהבה ואחוה ושלום ורעות" או דיכוי הפרט ורמיסת הזכויות?

לעיתים, מאחורי דברים שכלפי חוץ נראים טוב – מסתתרים עניינים אפלים. פרשתנו מתייחסת למצב כזה, שכולם "שפה אחת ודברים אחדים" והכל נראה דבש... אם הכל כל כך טוב, אז מה כל כך רע? מדוע הקב"ה ראה צורך להתערב ו"להפריע" להם?

בפשט הכל מאוד תמים. הדברים מוגשים לנו בפסוקים באופן שבו הם הוצגו לאנשי אותו הדור – "טובת הכלל". פרויקט מגדל בבל היה תחת כותרת של "ביטחון הציבור ודאגה לשלום האוכלוסייה", ולצורך כך כמובן, כולם מגויסים ללא יוצא מן הכלל, ליטול חלק ב"מפעל החשוב הזה"...

אך חז"ל מגלים לנו שמתחת לפני השטח היו מניעים מהסוג השמור לפוליטיקאים בלבד. היתה כאן אג'נדה שלימה מאחורי הקלעים. אג'נדה הקוראת תיגר על אלוקים ומשאירה הכל לשליטתם הבלעדית של בני האדם, או ליתר דיוק – של מנהיגיהם.

דברי חז"ל מעוררים תמיהה: לשם מה המגדל הגדול? כיצד הם חשבו להילחם בקב"ה? האם בכוונתם לעלות ולהילחם בקב"ה באמצעות חיצים וחניתות??? לא ולא!

לא עלתה על דעתם ולו לרגע אחד מחשבה מגוחכת שכזו. הנצי"ב מוולאז'ין מבאר שרק לשם כך הם בנו מגדל גבוה, כדי לוודא שאף אחד לא יהין להתרחק מהיישוב וחלילה יתחיל לחשוב באופן עצמאי. המלחמה בקב"ה לא נעשית למעלה ואינה דורשת ארטילריה כלל. היא נעשית כאן למטה, ע"י אכיפה מקצועית והרמטית על חופש המחשבה.

כיצד עושים זאת? פשוט מאוד: יוצריםאחידות בכח.

כאשר כולם גרים ביחד, חושבים אותו דבר, מדברים אותו דבר ואפילו מתלבשים אותו דבר – הדרך לשליטה בכלל האוכלוסייה מובטחת. אם מנהיגי "דור הפלגה" יצליחו ליצור אחידותבכח– רק השמים הם הגבול...