"ראיתי את אבא מת לי בידיים - לפני שחזר לחיים": ביצע החייאה באביו, והציל אותו בנס

"שלשום בשלוש בבוקר הלכתי לישון, ובשלוש וחצי כבר התעוררתי מהצרחות של אימא", פותח עידו נימרי וכותב, בפוסט שהפך לויראלי במיוחד ברשתות החברתיות. "לפני שהבנתי מה קורה, רצתי לאבא ששכב דומם. לא היה לו דופק, לא נשימה, והלסתות שלו ננעלו. התחלתי לעשות לו החייאה. אני צעקתי לו ״אבא, אבא״ והמוקדנית של מד״א הורתה לי להפסיק לצעוק ולספור עיסויים. 'מה להפסיק? אני מאבד אותו!' - פעלתי כבר מבלי לחשוב. הגוף שלי לוחץ לו על החזה, סודק לו את הצלעות, והראש שלי רואה הלוויה.

"ראיתי את אבא מת לי בידיים - לפני שחזר לחיים.

"אחרי כמה דקות, כשכבר לא הרגשתי את הידיים, הגיע מתנדב איחוד ההצלה עם דפיברילטור, החליף אותי ונתן לו מכת חשמל, כמו בסרטים. חזר לו דופק, אבל לא סדיר. הוא נהם, ניסה לדבר, חיפש את אימא שלי בעיניים בין כל האנשים שטיפלו בו. פתחו לו וריד אבל היד שלו ברחה, כל הסדין והרצפה התמלאו בדם שלו. אחרי שהדופק התייצב העלו אותו על אמבולנס. נסעתי בעקבותיו. חבר של אבא נסע להביא את אחי מהבסיס. הגעתי לחדר הניתוח, אבא בצנתור, המשפחה מנסה להשיג את אחי ואני נושך שפתיים עד זוב דם.

"המנתח יצא, הוא אמר שאבא ישרוד, הקלה רצינית. העורק היה סתום ב-100%, היו לו 6 אחוזי הישרדות. הוא שאל מי עשה לו את ההחייאה, אימא הצביעה עליי. 'אתה הצלת את אבא שלך', הוא אמר. נחנקתי - ולא הצלחתי לבכות. זה היה התקף לב ודום לב, ועכשיו הוא מאושפז בטיפול נמרץ. הוא בהכרה ומדבר, אבל כנראה יש לו סדק בצלע. אני עדיין לא נרגע. התמונות לא יוצאות לי מהראש. אני כל כך שמח שקיבלתי אותו בחזרה, אבל גם הוא בעצמו בקושי מעכל את כל זה. אני עדיין לא מבין את ההשלכות עליו ועליי, אבל אני נושם לרווחה", הוא מסכם.