מה היה קורה אם לא הייתי טועה?

מכירה את זה? לפעמים את מתחרטת כל כך, ואוכלת את הלב על דברים שעשית, שאמרת. ואז עולות לך לראש מחשבות: "ככה קרה לי כי נסעתי, כי אמרתי, כי חשבתי... אני משלמת על מה שעשיתי! אם לא הייתי קונה או מכירה או לא ולא ולא, אז לא היה קורה לי, ולא הייתי עוברת את הצער הזה...".

פרשת מסעי מלמדת אותך שכל המחשבות האלה הן טעות אחת גדולה, כי רק בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה שתעברי את מה שאת עוברת, הוא הכניס לך בראש את המחשבות שחשבת, הוא נטע בך את הרצונות שהיו לך וזימן את האנשים שפגשת במדויק. תדעי לך - הכול בידי שמיים, וכל שביל במסע החיים שלך הוא קטע שאת חייבת לעבור. הוא מתוכנת בתוך הוויז האישי שלך, שמוביל אותך אל היעד המבוקש, אל הארץ המובטחת שלך!

לפעמים את נזכרת בכל מיני סיטואציות שעברת, טעויות שעשית, פגיעות שפגעו בך או אנשים שעברו דרכך בתוך מסע חייך ונעלמו... את נזכרת בכל מיני החמצות, כל מיני עלילות. יש רגעים שכאשר את נזכרת בהם את מתכווצת, אולי בכאב, אולי בבושה... זכרי, בזכות מה שעברת - הגעת עד לכאן. מכל הנפילות רק גדלת. בדיוק כמו עם ישראל במדבר. הם עברו מ"ב מסעות – במרה היו להם מים מרים, באילים היו להם שבעים תמרים, במקום אחר בכלל לא היו מים... והיו גם נפילות, ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם... (במדבר ל"ג, ב') מוצאיהם זה כל המקרים שמצאו אותם! לא הם מצאו את המקרים, את מבינה? זה לא בגלל שהם נסעו, הם הגיעו למקום שאין או יש בו מים, או ניסיון כזה או אחר. לא! אלא - הכל למסעיהם - הקדוש ברוך הוא ציווה שיסעו לשם, בשביל שיקרה להם שם!

אז בלי תלונות, אחותי, שימי לב - חומש במדבר המלא בתלונות התחיל גבוה בחג השבועות על הר סיני, והוא מסתיים נמוך – בתשעה באב, בכדי ללמד אותנו שתלונות הן הרס וחורבן, ובכוחן להפיל את האדם מרום מעלתו ולאבד לו, חלילה, גם את מה שהשיג. אבל אל ייאוש, התורה היא שירה שלא נגמרת. היא מנגינה שלא תיפסק לעולם, והנה כבר אנחנו פותחות את ספר דברים - הוא מתחיל נמוך, הוא נפתח סמוך לתשעה באב, ומסתיים בתשרי, גבוה כל כך – כי יש בו תשובה ומוסר ואמונה.

לא ניפול – נחזיק חזק ונתחזק!

שנני לעצמך: מי זאת עולה מן המדבר – אני עולה מן המדבר הארוך והמתיש הזה! למדתי מטעויות, אני מתקנת, זוכרת להביט בחצי הכוס המלאה.

עברתי בך מדבר, נפלתי, התלוננתי, וקמתי!