בעל-החנות דרש מהעובד לפתוח את היום רק בהכנסה ולא בהוצאה

מעשה ביהודי שנוהג להתחיל את יום העבודה בחנותו דוקא בהכנסה, ולא בהוצאה, דהיינו, כאשר היו באים למשל ספקים, ודורשים שישלם להם, הוא היה דוחה אותם לזמן יותר מאוחר, כדי שהקופה תיפתח תחילה מחמת קניית לקוחות, ורק לאחר שזכה למכור דבר-מה ולגרוף לעצמו רווח (ומכנה זאת בשם 'סיפתח') - היה מוציא ממון לצרכים השונים.

למעשה האיש עובר בזה על איסור "לא תנחשו" (ויקרא י"ט, כ"ו), כמבואר בשו"ע (יור"ד סי' קע"ט ס"ג), שאדם שמבקשים ממנו מעות במוצאי שבת (כגון שבאו לגבות ממנו כסף ל'ועד הבית'), ואומר 'בבקשה ממך הניחני עתה, כי איני רוצה שיהא תחילת עסקי בשבוע בנתינת דבר מתחת ידי, משום שסימן רע הוא להתחיל את השבוע בדבר הפסד' - הרי זה בכלל האיסור של לא תנחשו.

והנה, האיש שָׂכר עובד שינהל עבורו את החנות, והדריך אותו לשמור בקפידה על מנהגו - "שלא תעיז לפתוח את היום בהוצאה, אלא רק בהכנסה; אם יגיע מאן דהוא לדרוש חוב, או אפילו לבקש לפרוט כסף, אל תיפתח עבורו את הקופה, אלא תדחה אותו לזמן מאוחר יותר...".

העובד, שהינו שומר תורה, בא ושואל: מאחר ובעל החנות דבק במנהגו הרע, עד כדי כך שעוקב ובודק אם אכן דרישתו תתבצע, שאלתי היא, כיצד עלי להתייחס לדרישתו, האם מותר לי לציית לדבריו, או שמא אסור לציית לו, אפילו אם יהא הדבר כרוך בפיטוריי?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

תחילה יש לציין, שמלבד איסור 'ניחוש' שעובר בעל החנות, יש בציוויו שלא לפרוע חובות, גם כעין 'מרידה באלוקים', שציוה על 'פריעת בעל חוב מצוה' (כתובות פ"ו.), והוא דוחה את בעלי-החוב שלו משום הבליו.

ואם העובד ישתף פעולה עם בעל החנות, הרי שנחשב כמסייע לו בעבירותיו. ולמרות שהעובד עצמו אינו עובר על ניחוש, כי אינו עושה זאת משום ניחוש אלא מחמת האילוץ של בעל החנות, מכל מקום אסור לו לסייע לבעל החנות שמתכוין לאיסור.

ונראה לייעץ לעובד שבכל בוקר יקח (מכיסו) סכום כסף קטן (כגון שקל אחד), ויניח אותו בקופה, אך לא יתכוין לעשות זאת כ'שליח', מחמת דבריו וכוונתו של בעל החנות (כדי לפתוח את היום ברווח ולא בהפסד), אלא יכוין שנותן מדעת עצמו רק כדי שיוכל להמשיך לעבוד כאן, באופן שהריוח הראשון לא יגיע מחמת כוונה ל'ניחוש', אלא ייחשב לנתינה סתמית של העובד, כדי לקיים כביכול את דבריו (ולא את כוונתו) של בעל החנות, על מנת שלא יפטר אותו ולא יקפח את פרנסתו.

(ובשולי הדברים יש להוסיף, שסוחר שנוהג לפתוח את יום העבודה שלו בנתינת הנחה ללקוח הראשון וכדומה, ועושה כן ל'סימן טוב', נראה שאין בכך איסור, כי לכאורה לא מצינו לאיסור ניחוש אלא באחד שנמנע מלעשות דבר-מה משום שסומך על סימן של שטות והבל, כגון האומר שהואיל ונפלה הפת מפי, לא אתחיל היום במלאכה, משום שמדמיין כי מורה הדבר על אבדן פרנסתו, או ששועל עבר משמאלו, ואומר לא אצא ביום לדרך, כי חושב כי מורה הדבר שיפגע בו אדם רמאי, וכן הנמנע מלהוציא הוצאות בתחילת השבוע וכדומה. אך באופן כזה שנוהג בעניין חיובי לסימן טוב, נראה שאין חשש, וכעין מה שמצינו ברמ"א באו"ח סי' רצ"ו, ששופכים מעט מיין ההבדלה, לסימן ברכה בתחילת השבוע. והסגולה הטובה ביותר היא - לפתוח את יום המסחר בנתינת צדקה!).

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.