סיון רהב מאיר: הזמן קצר – והאהבה מרובה

פרשת השבוע האחרונה, פרשת "בהעלותך", מלאה בתלונות. העם משועמם, לא מרוצה, המסע במדבר נתקל במשברים ובכישלונות.

רוחמה ווגל, מנהלת תיכון אמי"ת אורי במעלה אדומים, כתבה השבוע לקהילת בית הספר מכתב לקראת החופש הגדול. לא, זה לא מסע של ארבעים שנה במדבר, אבל זה מסע ארוך של חודשיים, שגם בו קל ליפול ולסגת. היא הקדישה את הדברים לזכר תלמידת בית הספר, אלה אור, שנספתה באסון בנחל צפית.

"בעוד שבוע נצא לחופש הגדול, לחודשיים. הזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לנו בחיים. זו המתנה הגדולה ביותר שקיבלנו, מתנה שווה לכל בני האדם. יממה בחייו של אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, ויממה בחייו של אחרון הקבצנים המחפש מזון בין פחי האשפה, אורכת 24 שעות בדיוק. הדקה היא אותה דקה.

"שאלת השאלות של החיים היא מה עושים עם הזמן. כיצד מתיידדים איתו והופכים אותו לשותף נאמן ולא בוגדני. 'הזמן קצר והמלאכה מרובה', כתבו חכמינו במסכת אבות. אלה אור ז"ל, תלמידתנו שנספתה לפני 4 שנים בנחל צפית, ניסחה את המסר הזה מחדש בסטטוס שלה, וכך ניהלה את חייה: 'הזמן קצר והאהבה מרובה'.

"נסו לנהל את החופש הגדול לפי המסר הזה. להפוך את החודשיים האלה לימים של אהבה. ימים של אהבה למשפחה, סוף סוף יהיה לנו זמן להשקיע בסבא ובסבתא, באחים הקטנים, ובעיקר בהורים. ימים של אהבה לחברה ולמדינה, בהתנדבות, בתנועת הנוער, בעשיית חסד עם חלשים. ימים של אהבה לארץ ישראל, בטיולים ברחבי הארץ. ימים של אהבה לתורה, לספרים שלא הגענו אליהם כל השנה וללימוד אמיתי בלי מבחנים. ימים של אהבה לגוף ולנפש, בהשקעה בבריאות, באכילה נכונה ובפעילות גופנית.

"יש לנו כל כך הרבה אהבה לתת ולקבל, והזמן קצר. ואם לא עכשיו, בחופש הגדול, אימתי? אלה ז"ל כנראה הרגישה, בתת מודע, שזמנה קצר. החודש הייתה צריכה לחגוג יום הולדת 22. הלוואי ונלמד ממנה לחיות באמת בתודעה שהזמן קצר, והאהבה מרובה.

"שימרו על עצמכם, רוחמה".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".