הוא לא מוצלח בלימודים, אבל איך הוא מקבל את עצמו?

כמה קשה להורים לראות שילדם לא מצליח בלימודים.

חבריו הטובים מקבלים ציונים טובים והוא לא.

כמה קשה לילד עצמו, כשחבריו מצליחים להתרומם והוא לא.

איך זה שבבית אחד הילד יחוש את עצמו מושפל, לא מוצלח, מסכן, אומלל, לא ירבה להיפגש עם חברים, לא ירבה לצחוק וליהנות מהחיים –

ובבית אחר הוא בקושי ירגיש בזה, ירוץ לחברים וישחק עמם במשחקים, ייפגש עם ילדי השכנים וירבה לשוחח ולצחוק עמם, ויהיה קליל ונוח במשפחה?

מה יגרום לכך שהילד שלנו ינהג כך או כך?

ההתייחסות שלנו לילד תבנה את אישיותו.

בבית אחד ילחצו את הילד ויאמרו לו: "איך זה שהחבר שלך קיבל ציון טוב כל כך, ואתה תמיד חוזר עם מבחן חלש?"; "אתה לא יוצא היום החוצה, עד שאני בוחן אותך על החומר של המבחן ואתה יודע הכול!".

בבית אחר יאמרו לילד: "הציון של החבר שלך, הוא שלו! אני לא רוצה שתקבל ציון כמו שלו! הציון שקיבלת מקובל עלי!"; "פיניתי לך את הבית, שתוכל לשבת ללמוד עם חברים, אחזור עם הקטנים ב-6 אז נצל את הזמן!".

שימו לב - במקרה האחד, הילד ירגיש שהוא חלש, עצלן, שאין לו תקנה.

במקרה האחר, הילד ירגיש שהוא אמנם לא מצליח כפי שאחרים, אבל זה כנראה לא מה שמשנה, העיקר שהוא לומד, שהוא משקיע, שהוא רוצה.

הילד הראשון לא יוכל להיות שמח בחלקו. הוא כל הזמן יהיה לחוץ ומתוח. כל הזמן יחשוב שכולם לועגים לו שלא מצליח בלימודים, יתרחק מהחברים ויתבודד רוב הזמן.

הילד השני יוכל להיות מאושר, גם כשהוא חלש בלימודיו ומתקשה להבין את החומר.

ההתייחסות שלנו לילד יכולה לבנות אותו, ועלולה לדחות אותו.

רוצים שהילד יהיה מאושר כפי שהוא? שידע להודות על מה שכן קיבל?

אל תלחצו אותו! העריכו אותו על מה שיש בו! אל תצפו שיהיה כמו אחר!

תנו לו להבין שהוא בסדר גמור גם כך.

פוחדים שבגלל ההתייחסות הזו הוא יזלזל בלימודיו?

ממש לא!

ההתייחסות הזו תעזור לו להיות קליל יותר, פתוח לקבל, רוצה להשקיע, על אף שלא רואה הצלחה בהשקעתו.

אז במה תבחרו אתם?