סיון רהב מאיר: שבת הגדול – זו היכולת להשתחרר ממוסכמות

שם קצת מוזר יש לשבת שחלפה, "שבת הגדול". מה עושים בה ומה כל כך גדול בה?

שבת הגדול הוא השם של השבת שלפני חג הפסח. אחד ההסברים לשמה הוא שבשבת זו "הגדול" שבקהילה, רב הקהילה, נושא בה דרשה ומכין את הציבור לחג. כמעט בכל בית כנסת יתקבצו בשבת גברים, נשים וילדים כדי לשמוע שיעור כזה.

יש מנהג לקרוא בשבת הזו קטעים מתוך ההגדה של פסח, אבל לא את כולה, כדי להשאיר טעם של עוד. זו הזדמנות לעבור על חלקי ההגדה ולרענן את הזיכרון, כדי לא לנחות לתוך הערב המשמעותי הזה בלי כל הכנה.

ויש עוד סיבה לשם הזה – ההפטרה שקוראים בשבת היא מתוך דבריו של הנביא מלאכי, שמדבר לא רק על הגאולה של יציאת מצרים, אלא על הגאולה העתידית, וכך הוא מנבא: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם". כדאי לשים לב, מה בעצם יקרה באותו יום גדול? אליהו הנביא יצליח לחבר את לב הבנים ולב האבות, לאותה מטרה. זו לא משימה לסופר-נני, אלא למבשר הגאולה, שיצליח לאחד את הדורות כולם.

יש פרשנים שמסבירים כי "שבת הגדול" קרויה על שם הדבר הגדול שקרה בה: עם ישראל לקח את קורבן הפסח, כבש, שנחשב באותה תקופה לאליל, לעבודה הזרה של האומה המצרית. כלומר, עוד לפני יציאת מצרים, הם הישירו מבט לתרבות האלילית – וסירבו לקחת בה חלק. זוהי ההתחלה של היציאה מעבדות לחירות, עוד לפני שהם יצאו פיזית ממצרים בדרך לארץ ישראל. עצם היכולת הזו להשתחרר ממוסכמות מקובלות ולהתחיל דרך חדשה, היא השלב הראשון לקראת חג הפסח.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".