מה שלמדתי מהקורונה ואשתדל לזכור כל החיים: זו המשפחה שלי. שלי!

הסגירה ההרמטית של מקומות הציבור והבלוי,

הביאו כל משפחה להישאר עם הגרעין החזק שלה.

עם העיקר.

משפחה גרעינית.

פתאום התחלנו לגלות את הגרעיניות שבמשפחה שלנו.

אנחנו לא סתם כמה אנשים שגרים יחד.

אנחנו גרעין! אנחנו חוזק! אנחנו יחד!

כן,

פתאום התחלנו להכיר כל ילד שלנו עד הסוף.

פתאום התחלנו להבין שיש לנו ילד בכלל.

פתאום הפסקנו לשאת עינינו לילדי השכנים היפהפיים,

המקסימים, החרוצים, המדוקדקים והנקיים.

גילינו שהאוצר הזה, שתמיד חמדנו בו, כשראינו אותו אצל השכנים,

נמצא אצלנו.

אצלנו!

תחת גפננו ותחת תאנתנו.

התחלנו לגלות שמתחת למילה "ילד", מסתתר ילד!

ילד כזה, שיש לו לב ושכל,

שיש לו רצונות ורגשות,

שיש לו אופי ואפיון.

גילינו את הילדים שלנו, את בן או בת הזוג שלנו, את ה"יחד" שלנו.

איפה אלו היו עד היום, איפה?

למדנו שהילדים שלנו, הם לא גרעינים שמפצחים וזורקים,

אלא גרעין חזק ועוצמתי שבונה אותם וגם אותי.

משפחה גרעינית במלוא פירושה.