סיון רהב מאיר: מה זה "ניצחנו אותם"? הנשים הן זלנסקי הצודק מול פוטין הרשע?

היא חיכתה לי מאחורי הקלעים, בהיכל התרבות של אחת הערים הגדולות. כתבת מקומית, שבאה לאסוף כמה ציטוטים. עוד אירוע לרגל יום האישה הבינלאומי עמד להתחיל. כל מנהגי היום כבר קוימו, למהדרין: בפיד בפייסבוק שלי כבר ראיתי שכל הפוליטיקאים יצאו ידי חובה ושמו תמונה של רעייתם. על הבמה כבר נאם אחד ממארגני האירוע עם כל הקלישאות, למשל ש"היום כולם כבר יודעים שנשים הן מדהימות" (לא נכון, יש נשים מדהימות ונשים מאוד לא מוכשרות, ממש כמו אצל הגברים). מהבוקר הוטרדתי באינספור הצעות מסחריות לקנות לעצמי דברים בהנחה, דווקא היום (טוב, לא בדיוק אכפת ל"זר פור יו" אם זה לרגל יום האישה, פסח או עיד אל-פיטר).

הכתבת סיימה לראיין את אחת המשתתפות באירוע, ופנתה אלי. בעודה מקליטה את השיחה בסלולרי שלה, הציגה את שאלתה: "נו, אז אפשר כבר להגיד שניצחנו אותם?".

אני יודעת, זה היה בחצי חיוך. ובכל זאת. מה זה בדיוק "ניצחנו אותם"? שאלתי אותה. יש כאן מלחמה, ממש רוסיה נגד אוקראינה, ואנחנו הנשים זלנסקי הצודק מול פוטין הרשע? האם היחס לנשים היה מפלה כל השנים, כדי שכעת הן יילחמו, ישפילו וידירו בחזרה? האם המטרה היא עולם ללא גברים? או עולם שבו גברים הופכים חלשים ומפוחדים? האם יש כאן משחק הורדות ידיים, או נתינת ידיים?

יש קול גברי בעולם, אמרתי לה, ויש קול נשי. המטרה היא לתת לכל אחד מהם ביטוי וכוח ומקום בטוח משלו למימוש מלוא הפוטנציאל שלו. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם.

הכתבת, אולי קצת מבוהלת מהנאום שלי, הפסיקה את ההקלטה. האירוע עמד להתחיל. כדי שהמשתתפות יעלו לבמה, הסאונדמן הנמיך את המוזיקה, וכך התפיידו להם הקולות של סטטיק ובן-אל ששרו שם, בתזמון מושלם, "זה ברור שהיא עונה לי כן, זה ברור שהיא עונה לי כן".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".