הנכדים שלי מרבים לריב, ואפילו להתקוטט במכות

נכדי באים לבקר אותי לפעמים לבדם. הם ילדים גדולים, כבר לא בדיוק ילדים.

הבעיה שלי מתחילה בזה שהם רבים.

הם צועקים אחד על השני, הם בועטים אחד בשני, ולפעמים, ממש כמו שאומרים: "הולכים מכות".

אני לא יודעת מה לעשות באותו רגע.

אני צועקת על הגדול, שנראה לי שהוא יוצר את הבלגן. הוא אומר שהוא לא התחיל.

אני מתרגזת עליו ואומרת שלא אתן לו את מה שהבטחתי,

ואז הוא עוד יותר מתנקם באחיו, כי טוען שהוא התחיל, והוא בכלל לא אשם.

לא הבנתי מה המקום שלי במריבות שלהם, שלא נגמרות, ואיך אני יכולה להרגיע את הרוחות, כי ממש לא נעים לשמוע את הוויכוחים, את הצעקות ולראות את המכות.

* * *

על פי רוב אחים רבים במקום שכדאי להם לריב. ששם יוצא להם משהו מזה.

למשל בבית, כשההורים מתערבים, ואז הילדים ממש יונקים את ההתערבות הזו, ונעזרים בה לצרכיהם השונים.

כשהם רבים ברחוב, או בבית הסבתא, זה כיוון שיוצא להם מזה משהו שם.

אני חוששת שהתערבותך לטובת אחד מהם, כשאת מחפשת מי אשם יותר ומי פחות, אינה עוזרת ומסייעת, אלא מקלקלת.

כשאנחנו מתערבים, מנסים לשפוט, מנסים לומר מי צודק – אנחנו הורסים.

ילדים צריכים להסתדר בעצמם.

את כן יכולה לומר להם כך: "בבית שלי לא רבים! אם אתם רבים – צאו בבקשה לריב בחוץ".

כך את מכניסה את שניהם לאותה סירה.

כשמכניסים את שניהם יחד לאותו מקום – הם לא רוצים לריב יותר, לא נאה להם.

אל תתני למריבות דריסת רגל בביתך.

כל עוד הילדים רוצים לבוא, הם יסדרו את העניינים ביניהם ברגע שידעו שאת עומדת על דעתך ולא מוכנה למריבות בביתך.