מה יש להיעלב משועל? זה הטבע שלו

היה זה עוד בוקר סתמי של בין-הזמנים. העלמים התוססים בביתו של ראובן ביקשו לפרוק את מרצם האצור.

"די, אבא", קראו בני העשרה לאביהם, "נמאס לנו כבר מהטיולים האלה לפארק או לגן חיות. אנחנו רוצים אקסטרים, משהו נועז עם ניחוח של סכנה".

"חה", גיחך ראובן לעצמו, "מצאו עם מי לדבר על סכנות...".

ראובן היה יוצא סיירת מטכ"ל, וסכנה הייתה המילה הנרדפת לשמו. בחסדי שמים הוא זכה להכיר את המפקד העליון לבריאה שנתיים אחר תום שירותו הצבאי, אבל הנועזות שבקרבו - לא נס לחה, וניחוחות הסכנה תמיד ערבו לחכו.

"תתכוננו. תוך חצי שעה יוצאים!", פקד ראובן, "אני אלמד אתכם מה זה אקסטרים". הנערים קרצו עין זה לזה ותקעו כף, ואצו רצו מהר להתארגן, כי זאת כבר ידעו הם, שאצל אבא ראובן זמן זה זמן.

כעבור שלושים דקות בדיוק ניצבו הנערים ליד הדלת, ובלוויית אביהם, החמוש בארבע שישיות מים וכובע מצחייה של "אין עוד מלבדו", הם יצאו בצעדה לעבר הג'יפ.

כשעתיים ארכה הנסיעה. ראובן החנה את רכבו, והפלוגה התוססת יצאה לאוויר הדרומי היוקד. אדמה סלעית ולוהטת קידמה את פניהם, מולם קו אופק מדברי וצחיח נשען על חגורת הרים שוממה ומתנשאת.

ראובן הכיר את המקום לפחות כפי שהכיר את שמו. "בסוף המסלול ממתין לכם אגם צלול וקריר", סיקרן את העלמים והחל לצעוד.

"כמה זמן אורך המסלול?", שאל אפרים בן החמש-עשרה.

"שעתיים!", השיב אבא ראובן.

המקום היה מאתגר במיוחד ומסוכן לא פחות, אך הבחורים הצעירים לא גילו שום סממן של חולשה או פחד.

"כנראה יצאו עלי...", הרהר ראובן בסיפוק.

כעבור שעתיים ורבע של צעידה מתישה, סוף סוף הם הגיעו לאגם המיוחל, והמים הקרירים השיבו את נפשם. כעבור שעה של סלטות וקפיצות ראש הם פנו לשוב בחזרה לעבר הרכב.

הדרך חזור הייתה קשה. רק עתה הבחינו בכל המכשולים שלא שמו לב אליהם בדרכם הנה מתוך להט המסע. סלעים משוננים ושיחים קוצניים היו רק מעט המעקשים שניצבו בדרכם; יהודה בן השלוש-עשרה אפילו הבחין בקצה זנבו של נחש ארסי המבצבץ מתחת לאחד הסלעים.

לפתע הגיח לפניהם שועל. הוא חשף ניבים מחודדים, וראובן השיב לו חיוך. "תרוצו, אני אטפל בו", אמר, והרים מהקרקע ענף עבה.

אפרים ויהודה פתחו בריצה פראית, כשברקע עולה קול מאבק אביהם בשועל הסורר. הם טיפסו על אחד העצים, וממרומו הבחינו בשועל הפצוע נס מפני אביהם, כחתול מפני אדם.

הם נופפו לאביהם ממרומי העץ, והחלו לרדת בזהירות רבה.

"הייתם מאמינים שתוכלו לטפס על עץ כה גבוה, ועוד אחר צעידה כה מתישה?", שאל ראובן את ילדיו. אפרים ויהודה הביטו אל הענף שעד לפני רגע קט ישבו עליו, ונענעו בראשם לשלילה.

"הא לכם כוחו של רצון!", אמר ראובן, "כשאדם מרוכז במטרה - הוא יכול לגבור על כל קושי. וזה הסוד להצלחה בחיים!".

"אבל אבא", קרא אפרים, "בחיים יש אנשים שמקשים עלינו את ההתמודדות הקשה גם ככה. הם מעליבים, פוגעים ומכשילים...". 

ראובן ליטף את ראשו ושאל: "תגיד, האם נעלבת מהשועל? הוא הרי ניסה לטרוף אותך! לפגוע בך! לנשוך אותך! זה מאוד מעליב...". 

"מה יש להיעלב?", שאל יהודה, "זה הרי טבעו של השועל, לטרוף!".

"בדיוק!", אמר ראובן, "לצערנו, גם טבעם של אנשים הוא לפעמים לפגוע ולהכשיל. וכי זאת סיבה להיעלב ולהיכשל? הם עוסקים בטבעם - תהיו עסוקים גם אתם בהשגת מטרותיכם, ואל תיתנו לשום דבר להסיח את דעתכם מההצלחה".

* * *

עד כמה אנו מחמיצים הישגים בגלל טבעם של הסובבים אותנו?

נקודה למחשבה.