כשכל הנכדים שלי אצלי - הוא מתבודד

יש לי עשרה נכדים בגיל בית הספר היסודי. מידי פעם אני מזמינה את כולם יחד לבוא להתארח אצלי ולעשות "מחנה".

הם ממש ממש אוהבים את זה וגם מסתדרים מאוד יפה זה עם זה. חוץ מאחד מהם.

אחד הנכדים, ילד בן 8, תמיד מוצא על מה להיעלב. פעם בשעה בערך אני מוצאת אותו יושב לבדו באיזו פינה, עם פרצוף חמוץ.

זה ממש מפריע לי. נכון שאני מפצה אותו, ניגשת אליו, מזמינה אותו לאכול ארטיק במטבח יחד אתי, לפעמים קוראת לו להתלוות אלי לחנות, אבל בעיקר אני עוסקת בנתינת "מוסר" לילדים האחרים.

אני כועסת עליהם, והם, מצידם, כועסים עליו. וכך האווירה לא נעימה.

מה אפשר לעשות עם ילד כזה ועם ההתנהגות של האחרים כלפיו?

* * * 

נכדך בוחר להיעלב. זה כנראה משרת אותו.

אני יכולה לגמרי להבין  למה זה כדאי לו.

כל הנכדים נהנים מהמפגש המשפחתי המקסים.

הוא מצפה למשהו נוסף: לטיפול האישי שלך!

הוא כמה לפרטיות אתך, להתייחסות שלך, לכעס שלך על האחרים, להתמקדות בו.

הוא כבר שבוי כל כך בתוך זה, עד שאם לא תהיה מריבה, הוא ימציא אותה.

הילדים האחרים לא מתייחסים אליו כמעט, הם שבויים בענייניהם. בחוויותיהם, בכיף שלהם.

הוא לא מסתפק בזה.

מה את יכולה לעשות? ודאי שלא מה שאת עושה! את רואה שזה ממש לא עוזר.

אמרי לנכד כשהוא מגיע אליך: אני שמחה שהגעת אלי, אני רק רוצה שיהיה ברור לך, שאתה צריך ללמד את עצמך איך להסתדר עם הילדים האחרים. לא אוכל, בכל פעם שאתה מסתגר בפינה, לגשת אליך, לחשוב עליך, לנסות להוציא אותך מהצער שלך.

זו ההרגשה שלך.

אם אתה נהנה מלשבת לבדך, שב!

אם לא, אל תחכה שאני אגיע, כי אני עסוקה, ואני סומכת עליך שתסתדר בעצמך!

מאותו רגע הוכיחי לו את מה שאמרת. השתדלי להוכיח שאת עסוקה. אל תצאי מחורך בכל רגע שהוא פורש.

רק כשישב לבדו זמן מה, וירגיש שהוא בודד וחבל לו להפסיד, הוא יחזור לבני הדודים שלו.

את ה"לבד" שלך אתו, תני לו בהזדמנות אחרת, כשיבוא לבדו.

עכשיו זה הזמן שהזמנת את כולם יחד, כדי שיתעסקו זה עם זה, נכון?

אז אפשרי לו לעשות כן.