חגיגות Halloween בישראל אינן תמימות. הן מתוזמנות

מי שחושב שהתארגנויות Halloween  בכל רחבי הארץ היו פרץ ספונטני ציבורי של רגשות לבלוב לימי הסתיו - טועה בתמימותו.

זוהי התארגנות סדורה, עם מפות שטח ומיפוי רחובות, חלוקת גזרות לשכונות, גיוס רכזי בניינים ושימוש במאות קבוצות ווטסאפ ופייסבוק. בקיצור, מבצע אופרטבי מרשים שממתין לרגע ה'פרוץ' הסימולטני הארצי בליל ה-31 לאוקטובר, שעה 1700.

רק לפני שנה בוטלה התארגנות בבי"ס נבון בהרצליה, לאחר שחשפנו כי ביה"ס שיתף פעולה באופן עקיף להתארגנות. השנה הובילה אותה קהילה את מיסוד החגיגות שלא באמצעות מערכת החינוך – כדי להימנע מביקורת על פעילות לא חוקית.

זיו עומר, אחד ממובילי ההתארגנות, כותב בקבוצת הווטסאפ להורי ביה"ס נבון: "בפעם הראשונה זו הייתה גחמה, בפעם השנייה זו כבר מסורת".

כשפנו אליו ולמובילה נוספת, קרן סודרי, באמירה כי האירוע פוגע בילדים המסורתיים בקהילה, שהוריהם לא רואים בעין יפה חינוך פרו-התבוללות, של חג אמריקאי עם שורשים נוצרים או זרים, לא הסכימו הנ"ל, שוחרי מחיקת הזהות, להתרצות ולו בקצת, לכל הצעת פשרה.

גם כשבכו ילדות, על שהן מודרות מאירוע קהילה, שכחו הנ"ל כי הדרה, או הדתה (לתרבות הנוצרית) – הם ערכים שהם עצמם לחמו למנוע.

ככה זה כשאין דין ואין דיין, כשטירוף ההתנתקות מהמסורת, כשבולמוס ההתבוללות והטשטוש – אוחז בעוצמתו.

לילדי ישראל לא חסרים חגים. יש לנו מאגרי עומק בלתי נדלים לתוכן עשיר סובב שנת לימודים. במקום להתחבר אל סיפורי מסורת החגים, הילדים סופגים רק מאדי המנהגים החיצוניים.

מסיפור מגילת אסתר - נותרה רק הידיעה כי באים מחופשים עם משלוח מנות. מגבורת המכבים - עובדים על הכרות רפרטואר חדש של טעמי סופגניות. מימי התענית על חורבן ירושלים – יודעים רק שיש יום בשנה ש"הדתיים" כופים לסגור מסעדות.

זה התוכן. זו הרדידות. זה העלבון ל-2000 שנות היסטוריה שאבות כולנו הרדופים, פיללו לשוב חזרה הביתה – לארץ ישראל.

וכשהמהות מתרוקנת מתוכנה – מאביסים לתוכה חגים נוצרים, מנהגי גויים. את חנוכה הופכים לחנוכריסמיס. את פסח חוגגים במשותף עם פסחא. את בנות מצווה לומדים עם מיצגי סיכום של צלבים, ואת הסתיו מעוררים עם האלווין.

ומערכת החינוך בקריצה תומכת, והציבור באדישות נחרצת, וקומת הדעת והשפיות הולכת ודועכת.

הגיע הזמן שהציבור המסורתי בישראל, ירים את ראשו מעל ענני עולמו הפרטי והעמוס, ומשופע המשימות והאתגרים – ויעמיד סולם ערכים שהוא בוחר בו ומאמין בו.

להיות צאן מובל – זה קל. להיות נאמן לדעתך – זו משמעותה של הגדולה.

אני זוכר עצמי בלימודיי ביסודי, מעיר למורה לתנ"ך שמחליפה בקריאת הפסוקים את שם אלוקים במושג 'הסופר המקראי'. כיתה שלמה לגלגה על דעתנותו של הילד בן התשע. אבל המורה הפנימה וידעה שהיא זו ששגתה.

אחיי מהציבור המסורתי, חובתכם וגבורתכם לקום ולומר את עמדתכם. רוב רובו של עם הספר – חושב בדיוק כמוכם.

זקיפת גו, ורוח גבורה - הם הכלים למאבק התודעה.