הוא ביקש מחילה, ומה שקרה ביום למחרת יפתיע גם אתכם

לוי הירשלר, תושב בית שמש, משתף בהשגחה פלאית אותה חווה, וכך הוא מספר: "לפני שנתיים בחודש אלול פגשתי יהודי אחד שאינו מתושבי עירנו, ותוך כדי סיטואציה לא נעימה ביישתי אותו ברבים. הרגשתי רע מאוד עם עצמי לאחר מכן, וכשדיברתי על כך עם אלו שנכחו במקום, הם אמרו לי שזה לא נקרא ממש לבייש, וכי ביחס למה שקרה זה היה בסדר לנהוג כפי שנהגתי. אבל אני ידעתי בתוכי מהי האמת, וכל המרגיעים למיניהם לא הצליחו לכבות את רגש החרטה שהיה לי. ביישתי, התנהגתי שלא כראוי ליהודי יקר, וידעתי כי מוטל עליי לבקש ממנו מחילה.

"הבעיה הייתה שלא ידעתי איך קוראים לו ולא היכן הוא גר. שום פרט מזהה לא היה לי אודותיו, מלבד מראהו. את פניו זכרתי היטב. רשמתי לי לתזכורת בפנקסי האישי כי עלי לבקש ממנו מחילה, כשאני עדיין לא יודע איך אוכל להשלים את המשימה.

"לאחר קצת יותר משנה, במהלך שבת של פרשת מקץ, התעכבתי בבית הכנסת שבו התפללתי כדי להשתתף בקידוש שעשה אחד המתפללים. בדרכי חזרה הביתה מבית הכנסת לפתע ראיתי את אותו יהודי יקר שכל כך רציתי לפגוש ניצב מול עיני. הוא כלל לא זכר אותי, והנה הוא ניגש אלי ושואל אותי איך מגיעים לבית כנסת מסוים.

כיוונתי אותו לבית הכנסת, ולאחר מכל הזכרתי לו את אותו מאורע שהיה לפני כשנה, וכמובן גם ביקשתי ממנו סליחה ומחילה. התנצלתי וסיפרתי לו שמאז אותו אירוע זה ישב לי על הלב. והוא בטובו ענה לי, 'אני מוחל לך מחילה גמורה בלי שום תנאי'.

"ביקשתי לעשות לו איזו טובה, על אף שהוא הודיע נחרצות שהמחילה שלו אינה תלויה בשום מעשה מצדי, ואכן הצלחתי לעזור לו באיזה דבר. שמחתי כל כך והודיתי לה' שסייע בידי לפגוש את היהודי. והפלא הוא שאותו יהודי הגיע עד אלי, ומכל אנשי בית שמש שאל דווקא אותי היכן נמצא אותו בית כנסת שאליו הוא רצה להגיע. וכל זאת בדיוק לאחר שהתעכבתי ולא יצאתי מיד אחרי התפילה הביתה.

"ביום ראשון הוצאתי את הפנקס בשמחה כדי לקרוע את הדף עם החוב הישן של בקשת המחילה, ועוד לפני שהספקתי לספר למישהו על ההשגחה הפרטית המופלאה, ניגש אלי חבר ושאל אותי, 'פגשת בשבת את היהודי פלוני ודיברת איתו?'.

"'כן', השבתי.

"'הוא נפטר'.

"הייתי בהלם. יום לפני שהוא הלך לבית עולמו הקב"ה סידר שניפגש, שאבקש ממנו מחילה, ושהוא יסלח לי. מלבד ההשגחה הפרטית המוחשית שראיתי בעיני, התעוררתי לחשוב כמה חשוב לא לדחות את בקשת הסליחה לרגע האחרון, כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי הוא יהיה".

מתוך גיליון "השגחה פרטית".