אפרת ברזל רואה התעשרות קטנה לעוני שלה, בפתח של תשפ"ב

האם התעשרתי בסופה של השנה הזו? חשבתי בלבי, ולו רק כדי להיות בקו אחד עם המילים המדויקות שהניחו עבורנו חז"ל לעונה הזו.

כדי לאמוד את העושר, הלכתי ופשפשתי בעניות של מה ששמתי בתפילותי מול בורא עולם בתחילת השנה הזו. ידעתי בדיוק על מה דיברתי איתו.

היה שם עוני שסחבתי שנים רבות בתוכי, ושום כלום ממה שעשיתי לא השקה לי אותו.

עוני נורא.

אל תסתכלו עלי ככה, כאילו כולם מושלמים ועניותם הרגשית הסתיימה.

בראש השנה האחרון, זה שלפני כמעט שנים עשר חודשים, סיפרתי לבורא עולם על העוני הזה, על הרשות הזו, כאילו שהוא לא הכיר, והרגשתי שהוא אומר לי, "חכי עם זה רגע, אני יודע שקשה לך עם זה, אבל נצטרך לעבור יחד עוד כך וכך מקרים, כך וכך אמירות של אנשים, כך וכך ניסיונות והיגדים, אני לא יכול לקצר עבורך תהליכים, אני גם לא רוצה, טוב שאת מודעת לעוני, תודה ששיתפת אותי, האמת שחיכיתי, אני בהחלט עומד לעזור לך בכך, ראיתי שכבר הרבה פעמים ביקשת, מקווה שלקראת סוף השנה הזו, תרגישי שיפור, תתעשרי, תדעי כמה נכון היה העוני הרגשי הזה עבורך, כמה העושר הרבה יותר משמעותי כשהוא בא אל כלים שחיכו לו בצמא".

ניסוח שלי.

תקוות תפילה שלי.

עוני נורא.

חוסר ונצרכות.

אל תסתכלו עלי ככה, כאילו כולם סביבי מושלמים רגשית.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש חלקים עניים בתוכו.

בגלל החלקים האלה הוא רב עם אנשים, בעטיים הוא נעלב, חלקים שעוצרים אותו, גורמים לאחרים להתרחק ממנו. הרבה מאיתנו מסתירים את החלק הזה בתוכם, לפעמים אפילו מעצמם. הוא לא חלק נעים.

איזה מזל שעולם הטיפול לווה כבר לפני שנים את המושג "חלק" מעולמות אחרים של מילים.

פעולת השאלת מילים מתחום לתחום זה דבר נפלא. תרגיל ידוע.

המילים המושאלות מביאות מצידן מעולמן הקודם תבניות מוגדרות וחזקות של משמעויות שאגורות בתוכן שנים, בהיותן עוברות לעולם החדש, המילים מגיעות עם הרבה עוצמה מפני שיש בהן את המשמעות היציבה הקודמת שלהן, זו שהושרשה בתודעה שלנו שנים, יחד עם האפשרות להוסיף עליהן צבעים חדשים מהעולם החדש אליהן הגיעו.

כך, כל מי שמשתמש במילה "חלק" בהקשריו הרגשיים, "זה לא אני, זה החלק הרע שבתוכי", "כבר שנים אני סוחבת את החלק הכאוב הזה", "החלק הזה מציק לי", "יש לה חלק שאני לא אוהבת", "אני לא יודעת למה מולו תמיד החלק החלש שלי קופץ" - כך כל מי שמשתמש במילה "חלק" בהקשר עצמו או בהקשרם של אחרים, את יודעת שהוא הלך לייעוץ, או מייעץ בעצמו, או גם וגם, או שמע ונהנה להשתמש, או שזה פשוט הגיוני לו לחלק את עצמו ולהקל מעליו פטליזם אישיותי.

"חלק" בתוך נפש זה דבר יעיל מאוד. זה עוזר לאדם להבין שזה לא כולו כזה, אלא יש בו רק חלק. זה עולם ההפרדות, זו אפשרות לשיחות בין חלקים, "החלק הזה אומר לי ככה, והחלק ההוא עונה לו אחרת", והאדם, נותר לו רק להקשיב לחלקים ולהנות מהמופע הפנימי של עצמו. או לסבול ממנו.

לראות אילו חלקים שלו מפריעים לאחרים במערך המשפחתי שלו, בעבודה שלו, אילו חלקים גורמים לו ליחסים לא טובים עם ילדיו (רמז, אלה הם בדרך כלל אותם חלקים), חלקים ישנים שכבר חשבת שאינם בתוכך, חלקים חדשים שגילית, חלקים שאת לא אוהבת, וכאלה שפתאום קפצו שוב לביקור אחרי שנים שחשבת שסיימת איתם.

במסגרת תוכנית החלקים, את יודעת בוודאות על אלה הרשים, אלה שבזיכרונות הילדות כבר החלו להיות פצועים, שולטים עליך בעוניים, ועושים בך מלכויות, מנהלים אותך בלי שביקשת. קולם, קול שופרות פנימיים שרק את שומעת.

בתחילת תשפ"א החלטתי לתת לחלק רש כזה בתוכי יחס אחר, וביקשתי עליו.

לא באמת הייתי צריכה לחזור עכשיו, בסופה של השנה, כדי לבדוק מה שלומו. כי לא עזבתי אותו לרגע. חיבקתי אותו כל השנה ברחמים. הפסקתי להילחם איתו. עני. מרוד. מסכן.

אבל עכשיו, כשתכף השנה נגמרת ומתעשרת בסופה, אני רואה אותו, את הדל הזה, החלש והיתום הזה, אהוב. אהוב ועשיר. מתוק שלי.

אני מודה לבורא עולם, יודעת שהעוני הזה מדי פעם ימסור לי ד"ש עם שיר, וזה ממש בסדר, היתה התעשרות חד משמעית השנה בנוגע אליו. אני קוראת עכשיו, כהכנה לתפילת ראש השנה, תשפ"ב, לעוני הבא, "בוא, הגיע תורך, ראית מה קרה לחבר שלך?".

מקווה שנברא יחד, בורא עולם ואני, אל תוך השנה החדשה, אדם חדש, אפרת כזו, משופרת במצוות, אדם טוב יותר, קרוב יותר לסיפור שד' רצה שאספר על חיי, סיפור הכי קרוב לספר שהוא בעצמו כתב.