ה"כלום" הזה ממש מרעיב אותך. אז תסבירי אותו

את יושבת על הספה בסלון. מצדך ערמות של כביסה.

על הרצפה מגובבים משחקים עם זנבות של צבעים, ואת בוהה באדישות בזבובים החגים מעל שאריות ארוחת הערב.

לפתע הדלת נפתחת. אישך עומד בפתח, מסיים יום עמל ויגיעה.

"שלום", הוא מפטיר לחלל. הוא פונה אלייך בחיוך עצור:"מה נשמע ? מה שלומך?".

"בסדר", את עונה חרישית.

"יופי", הוא עונה .

"אז מה חדש?", הוא מוסיף.

"כלום", את עונה.

"מה את רוצה לאכול?", הוא מנסה כיוון אחר.

ואת ממשיכה: "כלום".

"אהה", הוא מפטיר אנחה וצועד לבד לכיוון המטבח.

את בוהה בו בתדהמה.

נשארת לבד, בעצם, נשארת עם ה"כלום".

כל כך רצית לספר על האכזבה בעבודה,

על האתגרים עם הקטנים, ועל ההתמודדות עם ההשכבה.

אבל במקום זה נשארת עם ה"כלום".

את עוקבת אחרי הזבובון שנצמד אל שארית הלחם, ואת מרגישה רעבה כל-כך. פתאום את קולטת שה"כלום" הזה ממש מרעיב אותך.

מסביבך דממה. אבל ה"כלום" הזה מחריש לך את האוזניים.

יש לו כל כך הרבה מה לומר, כל כך הרבה מה לבקש, כל כך הרבה גוונים הוא מראה.

"כלום" אחד ריק ,"כלום" אחד מלא!

רגשות אין סופיים שכלום לא מקדמים.

אז בואי, דברי עם בעלך על ה"כלום".

השמיעו לו את מה שהוא מכיל, בקשי ממנו לחוש את שהוא מרגיש ומלאי את עצמך בכוחות לקחת אחריות.

אחריות לכך שה"כלום" הזה ייהפך מריק למלא, מריקון למלאות, ממרוקן לממלא.

אז החדר עדיין לא סודר, המשחקים על הרצפה והזבובים עדיין מסתובבים באוויר, ואת פתאום אומרת בקול:"בעצם היה לי יום לא פשוט, ואני ממש חיכיתי לך. אשמח שתארגן לנו ארוחה קלה, זה ייתן לי כוח לצאת מהכלום"....

להפתעתך, הוא חוזר מהמטבח.

הוא נראה מחויך, ואומר בהקלה: "יופי, עכשיו אני קצת יותר מבין מה ה"כלום" אמר...".

 אז החדר עדיין לא סודר, המשחקים על הרצפה והזבובים עדיין מסתובבים באוויר, אבל שניכם מרגישים אחרת.

מלכה הרטשטיין היא יועצת זוגית מטעם מחלקת שלום בית.