מניין הנדבקים שוב שובר שיאים. למה חזרה הקורונה?

שוב חזרנו לקורונה. שוב צועקים עלי בסופר - מסיכה מסיכה. שוב מאיימים עלי בדו"ח. שוב אני מתעורר בלילה מחלומות ביעותים על גבאי קורונה שמזנק אלי עם מסכה שלופה מהקצה השני של בית הכנסת. שוב יש לי אדים במשקפיים.

לאף אחד לא מתחשק לחזור לקורונה! זה מעצבן ומתסכל, ומי יודע לאן פנינו מועדות. מי יודע מה הולך להיות?! ירחם המרחם.

על כל פנים זה מעצבן, מתסכל, ומתחשק לנו להוציא את העצבים על מישהו. אבל סטופ! רגע לפני שאתה מרביץ למישהו אתה יודע מי החזיר את הקורונה?

בורא עולם בכבודו ובעצמו! כן, הריבונו של עולם של השבת, ושל התפילין, ושל השמיטה, אותו בורא עולם - הוא אמר ויהי. למה? הוא לא נימק, אבל הוא אמר. הוא אמר שזה יחזור, ועובדה שזה מה שקורה בשטח. עובדה שהמספרים שוב מזנקים, והמסיכה שוב מרוחה לי מידי פעם על הפנים בעל כרחי ושלא בטובתי. ואם אבא יקר בשמים רוצה קורונה – אז אנחנו איתו.

בשנתיים האחרונות בורא עולם עשה לנו טירונות: 'עמוד', 'שב', 'אחורה', 'קדימה', 'פנימה', 'החוצה'. הוראות והנחיות על ימין ועל שמאל. יש כאלו שהגיעו ערוכים לטירונות הזו. הם ידעו שאנחנו כאן בצבא ה', ולכן הם עמדו בזה בהצלחה, ויש כאלו שארך להם זמן לקלוט שזה צבא ה', הם חשבו שזה פוליטיקה, זה דילול האוכלוסייה, ומי שככה חשב - באמת היה לו מאוד קשה לעמוד בזה.

אז הנה, הפעם נגיע ערוכים.

המלך הגדול מזמין אותנו לטירונות. לא מדובר כעת בצרות צרורות (יש ל"ע יהודים שסובלים אבל כעת לא מדברים על זה) בסה"כ בורא עולם מעמיד לפנינו נתוני שטח קצת מגבילים, ושואל אותנו: האם אתם מוכנים לתת לי כתר מלוכה? מוכנים לתת לי להיות הנווט ורב החובל? מוכנים ללכת אחרי גם בארץ לא זרועה?

ואנחנו נענה 'כן!' ואם נאמר 'כן' - הכל יראה אחרת.

דבר ראשון: לא "נשרוד" את זה, אלא נגדל מזה! לא רק נרגיש את החום של המסיכה, אלא נתייחס לזה כמו אל הזיעה של אפיית מצות. כן. אם הרבש"ע הזמין את זה - אז יש פה ציווי מלך: רחמנא אמר מסיכה.

אם כך ניגש לגל החמישי -  ה' יעזור, והלוואי והכל יסתדר, כי כבר לא נצטרך את זה, הלוואי והשורות האלו לא יהיו רלוונטיות - אבל אנחנו מצידנו קיבלנו את זה!

אם נזכה להמליך את ה' ונפסיק להתעצבן עליו שהוא משנה לנו את התכניות, אם נבין שאנחנו כאן למענו - אין לך המלכת ה' שנוגעת ישר לנקודה גדולה מזו.

איך נראה טסט? אתה יושב בתוך רכב, והטסטר יושב מולך קפוא, לא נחמד, לא אדיב, והוא נותן לך פקודות: ימינה, שמאלה, תיכנס לחניה, צא מהחניה. אני הייתי מתנגד: מה אני פרייאר? הייתי אומר לו: 'שתוק! אתה לא תגיד לי לאן לנסוע'. הייתי דווקא הולך ימינה כדי להראות לו שאני לא עבד שלו.

נו, מה הייתם עונים לי? שוטה גמור! אתה מגיע לטסט בשביל זה! כשאני נמצא בטסט, בשביל מה באתי לכאן? רק בשביל להישמע להוראות של הטסטר. בשביל להצליח במבחן ולקבל רישיון. בשביל מה שילמתי כמה מאות שקלים על הטסט? בשביל לעמוד בכל ההוראות של הטסטר, והלוואי הלוואי ואצליח.

על אותו משקל: בשביל מה אנחנו כאן בעולם הזה? בשביל לקבל עול מלכות שמים. בשביל להיות הנהג של הרבש"ע כשה' נותן לנו פקודות 'ימינה', 'שמאלה', 'אחורה', 'קדימה', הנה! אנחנו פה בשביל זה בשביל לזכות להיות המרכבה של ה'.

ביום יום ה' נותן לנו מרווח נשימה, נותן לנו מגרש רחב בעבודת ה' שאנחנו יכולים לתמרן ולהתפתח בו... ביום יום ה' לא עומד עלינו כמו מפקד ואומר לו: 'ימינה' ו'שמאלה'. ה' נותן לנו כיוון ומכבד את התמרון שלנו בעבודת ה'.

אבל לפעמים? לפעמים ה' כן מזמין טירונות. לפעמים יש לנו את הזכות להפגין לה' נאמנות בזה שהוא גוזר ואני מקיים, וככל שהפקודות יותר תכופות - ככה יש לנו את הזכות לבטא עד כמה אנא עבדא דקודשא בריך הוא דסגידנא קמיה ומקמיה דיקר אורייתא בכל עידן ועידן! בכל עידן ועידן. בכל מצב. גם בעידן קורונה.