אני רוצה לטפל בנכד שלי, למה אמא שלו לא נותנת לי?

ברוך ה' נולד לי נכד ראשון לפני חודשיים. אבל במקום ליהנות מכך, אני ממש פגועה.

אני גרה סמוך לבני ולכלתי, ומגיעה כמעט בכל יום לעזור להם בעבודות הבית.

כשאני רוצה לקחת את הקטן ולהרגיע אותו, כלתי קופצת עלי ולוקחת אותו ממני.

אני אומרת לה שאם הייתי סבתא גרועה כל כך, בני, שהוא בעלה האהוב, לא היה יוצא כפי שהוא היום.

אבל זה לא עוזר. אני מרגישה שהיא פוחדת שיקרה לו משהו אם אני אקח אותו וארגיע אותו.

האם זה נורמלי שכך היא מגיבה? איך עלי להגיב?

* * *

אני בטוחה שלא נעים להיות בסיטואציה הזו.

אני מאמינה שזה ממש פוגע בך.

יש אימהות ששואלות אותי: "לעבודות השחורות אני מתאימה, ולכיף לא?".

אבל צריך להבין ממה נובעת ההתנהגות הזו של האם, ואז יהיה לך קל יותר לקבל.

כלתך מטפלת בתינוק הראשון שלה. יתכן שהיא לא רגילה לזה. שנים שלא החזיקה תינוק בבית, והתינוק הוא משהו חדש לגמרי בעבורה. היא פוחדת וחוששת, ואינה יודעת כיצד לגשת.

אם מישהו נוגע בתינוק באצבע, היא נחרדת.

אני בטוחה שעוד כמה חודשים הכול יהיה אחרת, ואם לא, כשיהיה עוד תינוק, בעזרת ה', היא תשתנה לחלוטין.

אל תאיצי בה.

אמרי לה: "כשתרגישי בטוחה לתת לי לטפל בו, אשמח לעזור לך".

אני מאמינה שברגע שלא תחוש לחוצה, היא לאט לאט תירגע ותבקש ממך עזרה.

עד אז, קחי בחשבון שאת מסייעת לה רבות במה שאת עושה. בזכותך היא יכולה להתפנות לתינוק הרך ולטפל בו בעצמה.

מעט סבלנות, ולא תזכרי שזה היה...