תינוקת מאומצת סירבה לאפשר לאמא שלה להחזיק אותה – לאחר שנים היא הבינה למה

טינה וריק טרסטר כל כך רצו להביא ילדים לעולם, אך ללא הצלחה. בשנת 2003, כשהיו בני 40, הם הגשימו את החלום להיות הורים ואימצו את ג'וליה בת ה-8 חודשים מבית יתומים בסיביר שברוסיה. בני הזוג המאושרים כל כך ציפו שהתינוקות הרכה תתחבר להורים החדשים שלה, אך זה לא קרה. ג'וליה לא הראתה טיפת רגש כלפיהם.

ג'וליה לא הסתכלה לאימה בעיניים, לא אפשרה להחזיק אותה ורוב הזמן נראתה אפטית. טינה, שחיכתה להורות כל כך הרבה שנים, הייתה שבורה. היא חשבה שאולי היא אמא לא מספיק טובה ולא הבינה למה הבת, שזה עתה אימצה,  דחתה אותה וכל ניסיון להתקרב אליה.

בבלוג "ג'וליה ואני", טינה הודתה שבמשך שבועות, ואפילו חודשים, היא שקעה לדיכאון עמוק. "חשבתי לעצמי שקיבלתי החלטה גרועה. אולי לא הייתי צריכה להיות אמא?", כתבה טינה.

אך ככל שהשנים חלפו, הבעיה האמיתית התבהרה. כשטינה הגיעה לאסוף את ג'וליה מהגן, היא הבחינה שהיא יושבת לבד, לפעמים מתחת לשולחן. היא החלה לחשוב שאולי ישנה בעיה התפתחותית שלא חשבה עליה והחליטה לקחת אותה לבדיקה אצל רופא הילדים. היא חשפה בפני הרופא את התנהגותה של בתה, ואז היא גילתה מה היה הגורם לכך.

ג'וליה סבלה מהפרעת התקשרות תגובתית, הפרעה שמשויכת ברוב הפעמים לילדים שגדלו בבית יתומים מגיל צעיר. זו הפרעה נדירה שמונעת מתינוקות ופעוטות ליצור קשר רגשי עם הוריהם, והסתבר שג'וליה סבלה ממנה בשל הטראומה וההזנחה שעברה על ידי הוריה הביולוגיים.

ג'וליה אז והיום

טינה וריק לא אמרו נואש והחליטו לעשות הכול בשביל לעזור לג'וליה להתגבר על ההפרעה הזו. יחד, הם עבדו כל יום כדי לעזור לג'וליה להיפתח ולבטוח במבוגרים. וזה עבד.

לאט לאט, ג'וליה החלה להיקשר להוריה המאמצים ולהביע רגשות. "היא נתנה לי להיות אמא שלה, ואני מכבדת את האמון הזה על ידי כך שאני זוכרת בכל יום איך היא התקשתה להתמודד עם ה'שדים' בתת מודע שלה, ואיך היא נלחמת ותמשיך להילחם בהם גם בעתיד", כתבה טינה.

את מסעה של ג'וליה, טינה תיעדה בספר שכתבה. היום, ג'וליה מנגנת בכינור וגדלה להיות ילדה חייכנית, מלאת חיים וביטחון.