5 אבני דרך להבין למה לא להשוות ילד לילדים אחרים

פעמים רבות אנו משווים ילדים לאחרים. לאחים, לחברים, לתלמידים אחרים. 

נוח לנו להשוות, אנחנו גם מקווים: אולי באמת יתגרה להיות כמו חברו? 

לפעמים באמת נראה שזה מניב פירות. 

למה בכל זאת לא להשוות? מה זה עלול לעשות? 

1. ההשוואה מגרה אותנו מאוד – אנו בטוחים שהילד ישתדל עוד ועוד 

אנו משווים ילד לאחרים, כדי לגרום לילד לעשות טוב יותר. 

"ראה את החבר שלך, כמה יפה מגיע בכל יום לכיתה עם שיעורי בית", אנחנו אומרים, ומקווים שהילד ישתדל יותר, ירצה להיות כמו החבר. 

אבל מדברים אלו הילד לא לומד להיות כמו החבר. 

הוא לומד שאנו מעריכים את החבר, הרבה יותר מאשר אותו. הוא לומד שרק אם יהיה כמו חברו, נאהב אותו ונעריך אותו. 

זה לא מה שרצינו, נכון? 

2. ההשוואה מביאה את הילד לייאוש – על זה נאמר: "שטויות בגרוש"! 

ילד שמסתכל על חברו המצליח ורוצה מאוד להיות כמותו, נקלע פעמים רבות לייאוש מר. 

הוא לא מצליח כמו אחיו, אבל הוא רוצה מאוד להצליח. 

הוא מתייאש מראש ויוצא מהמשחק. חבל, ההפסד כולו שלו. 

3. השוואה בין שניים או יותר – מבעירה את חמתו של החלש יותר 

החלש מבין האחים, מרגיש שאין לו מה לעשות ואין לו לאן לברוח. 

מה שנותר לו, זה להשתמש בכוח. 

הוא לא פעם יעשה מעשים שלא ייעשו, כדי לחפות על מה שאין בו. 

כשתראו ילד שמשתולל יתר על המידה, אולי מפריע מאוד בבית או בכיתה, בדקו קודם כל אם לא משווים אותו לאחר, וגורמים לו לרגוז יותר ויותר. 

4. הורים שמשווים בין ילדים ומדגישים את הטוב – מביאים על עצמם את הרעה על פי רוב 

כשהורים משווים, הילדים לומדים להשוות. 

כך אפשר לשמוע לא פעם את הילד קורא: "למה הוא קיבל ואני לא?". 

הוא לא למד להיות כמו האח, הוא למד לדבר כמו ההורים. 

הוא למד להשתמש ב"מילות השוואה". 

האם בזאת חפצנו? האם אנו רוצים ילד שכל היום ימדוד מה יש לאחיו ומה לו אין? 

5. הורים חייבים לזכור ולא לשכוח: כל ילד בפני עצמו הוא כוח 

אנו, כהורים, חייבים להכניס לתוך הראש, שכל ילד שווה בזכות עצמו. 

השוואה בינו לבין אחרים, רק גורמת לילד להרגיש שהוא לא שווה, שהוא כלום מהלך, שאין בו ממש. 

מתוך הספר "5 אבני דרך בחינוך ילדים", מאת מנוחה פוקס.