הורים וילדים
הדרכת חירום - מה עושים עם הילדים אחרי הטרגדיה הנוראית במירון?
פאניקה ובהלה יכולים לערער את העולם הפנימי של הילדים, ולהכניס אותם למצב רגשי קשה מאד, בו הם ירגיש שאין על מי לסמוך, אין על מה לסמוך. כך תסייעו להם
- יוכי דנחי
- כ' אייר התשפ"א
(צילום: דוד כהן / פלאש 90)אחרי ליל שישי קשה כזה, שבו הרבה מאד אנשים לא עצמו עין – והפעם, לצערנו, לא בגלל שמחת ל"ג בעומר - וגם השבת שעברה על כולנו, מי יותר ומי פחות, במאמץ גדול להיות בשמחה, עדיין ישנם הילדים וישנן השאלות הגדולות, ובפרט ההרגשה הנוראה שמלווה את כולנו, מחולנו נהפך לאבלנו.
עם עצמנו אנחנו יכולים להסתדר, פחות או יותר, אבל...
- מה עם הילדים?
- איך ומה הם מרגישים?
- מה קורה להם בנפש?
- ומה לענות על השאלות שלהם?
הם בסך הכל הלכו להתפלל בציון של רבי שמעון, וכל זה קרה.
אז אני כאן כדי לעזור לך. גייסתי את בעלי, הרב יוחנן (שהוא מנחה הורים ותומך רגשי רב תחומי בעל אותה הכשרה כמוני) לענות לך ולבעלך על השאלות בזמן הקשה הזה.
* * *
לא ישנתי כמעט כל הלילה, התאפקתי שלא להעיר את יוכי, אבל כשהיא כבר התעוררה מעצמה וראתה שאני לא במיטה וקראה לי כבר לא יכולתי להתאפק וסיפרתי לה, תוך שאני מתייפח.
לא יכולתי להכיל את זה. אני אדם רגיש מאד, והייתי בסערת רגשות גדולה. שמעתי את זה ב-2:00 בלילה בערך, ובקושי נרדמתי לאיזה שעה לפנות בוקר.
גם יוכי נבהלה מאד.
לי זה כאב מאד, בצורה פשוטה, אבל יש אנשים שזה מרגיש להם כאילו העולם מתפרק. אם זה יכול לקרות, מה עוד יכול לקרות?
איך? איך רבי שמעון לא הגן? איך דבר כזה קרה?
אבל האמת היא, וצריך לומר את האמת (אחרי שהלב נרגע) ולהפנימה לאט לאט - שהקב"ה זימן למקום אחד את כל האנשים שהיו צריכים להיפטר מן העולם היום, בדיוק בזמן שלהם, וזיכה אותם למות מיתה של מסירות נפש על מצווה עצומה, במקום למות סתם מאיזה משהו. הקב"ה זיכה אותם שרבי שמעון ילווה אותם ויעמוד בעדם בעצמו וייקח אותם תחת חסותו לעולמי עד, שהרי הם באו לביתו ממש, במקום למות סתם כי הגיע זמנם.
הם נפטרו בערב שבת, שזו מעלה עצומה בפני עצמה, ותוך כדי שהם עושים מצווה גדולה.
צריך לדעת קודם כל, שלעולם לא נבין עד הסוף את הקב"ה. זה בלתי אפשרי, אחרת הוא לא היה אלוקים. רק לאחר הפטירה מבינים הכל. אבל בכל זאת, מה שכן אפשר להבין, אנחנו מצווים להשתדל בכך.
לכן צריך לדעת שהקב"ה לא עושה משהו סתם. זה תמיד חלק משיעור גדול, השיעור של החיים שהוא רוצה שאנחנו נלמד ממנו ונלמד גם את ילדינו.
אבל הנפטרים הקדושים לא יכולים ללמוד מזה שום דבר, בשבילם זה כבר אחרי, אז למה?
כשהקב"ה לוקח אליו את הפרחים זה כדי לדבר עם כולנו, אתנו, לא בשבילם, כפי שנאמר על בני אהרון, "בקרובי אקדש".
אז מה הם אשמים? למה הם צריכים למות בשביל כולנו?
צריך לדעת שאין מצב שהקב"ה עושה משהו שהוא לא דין צדק במאה אחוז, וזה ברור שאין ייסורים בלא חטא ואין מיתה בלא עוון. כולנו עושים עבירות וחוזרים בתשובה ומתקדמים, אבל יש מצבים שבהם הקב"ה עוצר ואומר די. ואז זה נתפס על עוון מסוים, שבאופן רגיל אפשר היה "להעביר" ולהמתין, כפי שבני אהרון, שהיו גדולים ממשה ואהרן (!) יכלו לחזור בתשובה ולתקן את החטא הקטן שלהם, ולא היו צריכים למות - ועוד בחנוכת המקדש - ולמרות זאת זה קרה, בשביל ללמד את עם ישראל לדורות משהו חשוב מאד.
כך גם במקרה שלנו. ועל כך נאמר "בקרובי אקדש", דווקא באנשים הנקיים, דווקא הם יכולים וראויים לעלות לקרבן על כולנו.
שמעתי מהרב אליהו בר שלום שאנחנו גוף אחד, עם ישראל, ואני בטוח שרבי שמעון נלחם כמה שיותר על מנת להקטין את הגזירה, אבל המסר בולט מאד. בל"ג בעומר, ביום שבו נפסקה המגפה שבאה בגלל בן אדם לחברו לפני 2000 שנה, שלא נהגו כבוד זה בזה - במקום שתהיה עצירה ושמחה, זה כאילו שהמגיפה המשיכה פתאום, ואנשים רבים מתו. וזה רק גברים, וצורת המוות הייתה פשוט ברמיסה אחד של השני, וגם המדרש אומר שאנדרלמוסיה באה לעולם על זנות, ומה היה שם אם לא אנדרלמוסיה גדולה. מכאן שרוצים מאתנו לשים לב היכן אנחנו לוקים בנושאים הללו ולעשות משהו לתיקון, לקבל על עצמנו תיקון בשני התחומים הללו, ובפרט הגברים.
אבל מה עושים עם הילדים?
לכל ההורים ובפרט להורים של ילדים שיש להם קרובי משפחה שהיו שם ונפגעו.
בבקשה, תתאמצו ותרחמו על הילדים ואל תשדרו פאניקה, אל תשדרו בהלה. נכון זה אירוע קשה מאד, אבל באמת הם יכלו להיפטר מן העולם בצורה אחרת, כי הזמן שלהם הגיע בכל מקרה.
פאניקה ובהלה יכולים לערער את העולם הפנימי של הילדים, ולהכניס אותם למצב רגשי קשה מאד, בו הם ירגיש שאין על מי לסמוך, אין על מה לסמוך, הכל שביר (ואז הם עלולים לפתח חרדות או "גבורה" כדי להדחיק את הסבל).
גם אנחנו המבוגרים יכולים להרגיש ככה, וזה טבעי לחלוטין שנרגיש ככה ושנחשוב מחשבות כאלו. למשל, שאם דבר כזה קורה אז מה נשאר? אם לא מסתכלים על זה במבט אמיתי, ונותנים ליצר הרע להשתלט ולבלבל ולהגיד לנו – הנה את רואה? אין על מי לסמוך! הכל הפקר! או בסגנון מכובס "זהו, זהו, המשיח חייב כבר לבוא...". למה פתאום הוא חייב לבוא? כי העולם מתפרק? זה שקר!
ההרגשה היא טבעית, זה חוסר אונים, לחלק מהאנשים חוסר אונים נורא ואיום אבל האמת היא שזו רק ההרגשה, הקב"ה משגיח על כל פרט ופרט, אין אדם שראה או חווה מה שהוא לא היה צריך לראות או להרגיש או לסבול או להיפצע.
הקב"ה זיכה את הנפטרים והפצועים שזה יקרה להם בצורה כזו ולא בצורה אחרת, וצריך לדעת את זה ולהרגיע, פשוט להרגיע באמת, כי זו האמת, ולא כי תהיה להם או לנו "טראומה", אלא רק כי זו האמת.
ואם יש לילדים שאלות, זה טוב, זה אומר שנפשם היא בריאה - אל תיחלצו מזה, אלה לא שאלות "באמונה", אלה שאלות לגיטימיות שנובעות מתוך כאב, וצריך לשמוע בנחת ואהבה ולהרגיע.
זו זכות להיפטר מן העולם אצל רבי שמעון, ולא סתם ככה על איזה כביש או מאיזו מחלה.
זו זכות.
ורבי שמעון הפך עולמות כדי להציל את כל מי שהוא יכל להציל, אין בכך שום ספק.
הדבר הראשון שצריך זה להרגיע את עצמכם, את הנפש העדינה שלכם, לתת לה להתבטא ולהרגיע שוב ושוב - יש מנהיג לבירה, זה לא סתם קרה וקורה, אלא יש מנהיג שקיבץ את כל מי שצריך לקבץ למקום אחד כדי לתת להם את האור המיוחד של רשב"י לכל חיי הנצח.
וכל התשובות המלאות יתגלו לנו בעזרת ה' לאט לאט.
אנחנו אחרי שבת, ואני בטוח שאנשים רבים נלחמו בשבת זו על השמחה בשבת למרות כל הקשיים, ודבר זה יעמוד לעם ישראל לזכות.
צריך לדעת ולזכור, העולם לא התפרק. הקב"ה איתנו. זה כאב נורא ואיום, ועל כך נאמר "וידום אהרון", ולא עת ניחומים כעת. אבל תזכרו את זה ואל תשכחו, כי היצר רוצה לפגוע בנפשנו דווקא כשאנחנו בכאב ואין פגיעה יותר אנושה מלאבד את הקב"ה ואת טובו בזמנים קשים.
למעשה:
- שימו לב לעצמכם, תרגיעו את עצמכם קודם.
תפנימו את העובדה שהקב"ה הנהיג את הכל. וזימן למקום אחד את כל מי שהיה צריך להיות שם ולעבור את מה שהיה צריך לעבור כדי לתת להם לפחות את האור והעזרה של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי לנצח נצחים.
- דברו עם הילדים, ספרו להם כל מה שאתם חושבים שהם צריכים לדעת, והרגיעו אותם. הם ישאלו למה זה קרה? ואיך יכול להיות? ואם הפנמתם, אפילו קצת, תוכלו להעביר לכם את הדברים ולא ליצור בנפשם חור של זעזוע שאחרי שייקבר יהיה קשה להגיע אליו ולרפא אותו.
- עודדו אותם לשאול אתכם שאלות, ולא אנשים מבחוץ, בפרט לא אנשים לחוצים. כך תוכלו לוודא שהמנגינה של הדברים שמגיעים אליהם לא אפופה בכפירה סמויה, אלא באהבה ואמונה. אם אין לכם תשובה - זה בסדר גמור לומר, אתה שואל שאלה טובה, אני אחשוב על זה ואתן לך תשובה, ואולי אפילו אתייעץ – כנות היא מילת המפתח.
- איך מרגיעים ילד מפוחד? לא בדיבורים! הלב מפוחד? רועד? זה טבעי. תרגיעו אותו עם חיבוק ארוך, תרגיעו אותו בכך שתקבלו את העובדה שהלב שלו מפחד ושזה טבעי לחלוטין להרגיש ככה אבל זה יעבור, זה רק רגש ותוודאו שהוא אכן מרגיש שזה בסדר שהוא מפחד ביחד עם ידיעה שזה רק רגש ואין באמת ממה לפחד ואתה רואה שהקב"ה שמר עליך.
למשל, אתה צודק, אתה צודק זו הרגשה מאד מפחידה לשמוע את זה אבל זה לא באמת, זו רק הרגשה כי הקב"ה וכו'... - ובצד המקצועי - ילדים שהיו שם וחוו את הבהלה והפאניקה או חוו דברים גרועים יותר: חשוב מאד לוודא שלא נוצרה חרדה חזקה.
שימו לב, החרדה לא נוצרת מהאירועים שקורים לנו בחיים, החרדה נוצרת מהפירוש שלנו לאירועים וטראומה קבועה נוצרת מההכחשה (חוסר יכולת נפשית לקבל את זה) והסתירה הפנימית הלא מודעת שלהם. היום בפרט וגם בימים הקרובים זה עדיין טרי והנפש לא קוברת את הדברים ומפתחת טראומה ולכן חשוב מאד לדבר עם הילדים ולהרגיע אותם, ואם הם לא נרגעים יש לפנות לאיש מקצוע שיעזור בכך וייתן לכם הדרכה אישית או שידבר עם הילד קצת. כרגע הכל טרי ולא נוצרת עדיין טראומה אבל אם זה קרה ויוזנח המחיר לכל החיים יכול להיות כבד. אותו הדבר לגבי מתבגרים וגם מבוגרים, הנפש הפנימית של כולנו היא כמו ילד ממש, ואם היא נפצעת - צריך לסייע לה להירגע ולהחלים.
מובן שהדברים הם רק עזרה ראשונה. בעזרת ה' יהיה המשך.
שבת שלום ומבורך
הרב יוחנן ויוכי דנחי הם תומכים רגשיים רב תחומים ומומחים למשמעת וסמכות. YD0548414745@imahut.org.il