הורדנו את המסכות. אבל מה עם המסך? הרבנית ימימה בתובנה שתאהבו

פרשות השבוע מפורשות מאוד: "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ!"

כך היא מתחילה, וה"אור החיים" הקדוש הוא נהדר.

הוא אומר ש״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ" זה לא ציווי, כי אם צפי:

את תהיי קדושה, ובכלל לא משנה עד כמה תרצי לברוח.

אין לך בחירה, זו תחזית...

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי, ה אֱלֹקֵיכֶם.

אני קדוש, אז את – גברת קדוש.

אי אפשר לברוח מהתואר והייחוס האלה!"

(ויקרא י"ט, ב' ו"אור החיים", שם).

מה זה ״קדוש״?

מה הכוונה ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ״?

ויש כאן שני פירושים מרכזיים:

הרמב"ן יאמר, וזה מאוד קרוב להבנה,

קַדֶּש עצמך במותר לך.

מה שמותר לך לעשות גם ככה,

תהיי בזה עוד יותר קדושה.

ועוד יותר צנועה.

ועוד יותר משקיעה.

ותוסיפי חיוך ותוסיפי תבלין.

לעשות צעד אחד יותר ממה שחייבים, לזה קוראים ״קְדוּשָּׁה״. 

מגיע רש״י ובפירוש מאוד רחוק אומר:

שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה,

אתה מוצא קדושה.

במילים אחרות, נשמרת מדבר מגעיל,

לא נפלת בסלולרי באינטרנט?

קדוֹשה, קדוֹשה, קדוֹשה!

מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדֵךְ! (בפרפרזה על 'קדושה', מתוך סידור התפילה).

בשמיים מכריזים על ה-רַוּוֹק הַדָּר בִּכְרַךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא

(פסחים קיג, ע״ב) .

רווק שחי במקום מלא פיתויים ולא נופל לחטא – זה וואו!

אז "קדוּשה" לפי רמב"ן: תהיי עוד יותר.

במה שמותר, תקבלי על עצמך חומרות.

ולפי רש"י: נשמרת מדבר מגעיל? את קדוֹשה.

תחשבי על זה. אין דת כזאת, אין!

הקב"ה יודע שאם נעצרת בשנייה האחרונה

מלעשות דבר מגעיל ומנמיך,

אם משהו עוצר אותך עכשיו,

הרי זו העובדה שאת נבדלת וקדוֹשה.

בשום עם לא מצפים שלא יפלו ברשת

ורק אצל היהודים - וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי (ויקרא כ׳, כו).

ואני רוצה שנלמד את ה״אור החיים״ הכי יפה בעולם.

בפרשת ״קדושים״ כתוב "אלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם". 

והלא כבר הצטווינו על כל האלילים שלא לפנות להם,

ולכאורה, מה צורך לחזור ולצוות על זה?

וה״אור החיים״ הקדוש, הנביא, עונה פירוש לשנת 2021:

כי מסכה הוא מסך המבדיל בינו לבין אלוקיו [...]

והוא מאמרו כאן.

ו-״אלֹהֵי מַסֵּכָה״ פירוש: אלוהים שהם מסכים

מבדלים אתכם ממקור החיים,

לא תעשו אותם לכם. [...]

שהפונה לשם גורם מסך –

"וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" -

המבדיל בינו ובין קונו

ולזה גמר אומר, בסוף הפסוק,

"אֲנִי ה׳ אֱלֹקֵיכֶם״.

כדי לומר ממי הוא נבדל מצד, בגלל, המסך הלז.

וואו! זה היום! יום שהורדנו בו את המסכה.

״אבל צריך את זה ימימה, כדי לא להדבק!״

נכון, היה (ועדין...) צריך.

״ואי אפשר היה להסתדר בלי!״

נכון.

״ואני צריכה את המסך לעבודה!״

אוקיי, רק תהיי מודעת לכך שזו הבדלה מהחיים האמיתיים.

אבל ה' אומר: "אני כאן, ואני בן זוג שהוזנח.

אלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם!

המסכים מסתירים אתכם ממני ואותי – מכם.

את לא יכולה להראות את עצמך רק באינסטוש ורק בווצאפ שלך.

הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ! (שיר השירים ב׳, ד).

האם את מבינה שהמסך מבדיל אותך ממני?"

המסכה הזו, כמה לקחה מאיתנו את הקשר האנושי.

ואצל נשים המסך מסוכן פי הרבה.

כי כשאיש, חס ושלום לא עלינו, נופל במסכים,

זו נפילה והוא יוצא משם (לא שזה טוב, חלילה).

אבל אישה מחפשת קשר.

היא בכלל לא מחפשת דברים מגונים.

והיות שהיא כל כך כמהה לקשר,

זה הופך להיות היד שלה, הידיד שלה,

משהו שהיא לא עוזבת.

אז את תדברי רק עם חברות ועם נשים טובות כמותך,

אבל שימי לב, את לא קשורה לעולם.

מסך מבדיל בינך לבין אישך,

בינך לבין ילדייך,

בינך לבין אלוקייך,

בינך לבין האישה הקדושה שאת.

אז היום הזה מורידים מסכים

וחוזרים לקשר ישיר ומופלא עם ילדינו הקדושים,

בני זוגנו הקדושים,

ועם ריבונו של עולם.

קדימה!