סיון רהב מאיר: מה ישראלי בעיניך? בדיוק זה

"מה ישראלי בעיניך?". נשאלתי את השאלה הזו כמה פעמים השבוע. לסקר של עיתון בית ספר, לסרטון שצילמה יחידה בצה"ל ולמשאל של אתר אינטרנט. אז בסיומו של השבוע הזה, נדמה לי שאפשר לסכם כך: מה ישראלי בעיני? השאלה הזו. אני לא יודעת אם בדנמרק שואלים כל הזמן מה דני בעיניך ובאיראן תוהים מה איראני בעיניך. אחד המאפיינים הבולטים שלנו הוא הניסיון התמידי להגדיר את עצמנו, ללכוד את הרוח הישראלית, להבין מה אנחנו יוצרים פה ביחד. בכל פעם מחדש אנחנו שואלים האם הסמל שלנו הוא החומוס, או הגששים, או הקוטג' או הכותל, אבל זה גדול הרבה יותר מכל אלה. הרי זה באמת פלא. החיים היומיומיים שלנו פה הם דבר לא נורמלי. זה לא היה אמור לקרות. אין שום היגיון סטטיסטי והיסטורי מאחורי ההצלחה האדירה שלנו. מספר היהודים בעולם קטן מטעות מדגם סטטיסטית במפקד האוכלוסין של סין. היינו אמורים להתבולל ולהיעלם מזמן, לפני שנים, אבל לא. תרמנו לאנושות תרומה עצומה, ללא כל קשר בין הכמות שלנו לבין האיכות, ואז התקבצנו לפה אחרי אלפיים שנה, הגענו מ־150 מדינות שונות, עם אמונה אחת משותפת שלא נעלמה למרות כל הניסיונות לפגוע בנו וכל הקשיים. ופתאום אנחנו נפגשים מחדש עם בני משפחה שלא פגשנו דורות, ופתאום יש אויבים ואתגרים ומאבקים, ופתאום כל זה מצליח, ברוך השם. אנחנו מסתכלים מסביב בשמחה ובתודה, כמובן גם עם ביקורת ורצון לשפר ולתקן, וכאילו מנסים להגדיר את הנס תוך כדי התרחשותו. מה אנחנו בונים פה? מה זה ישראלי בעיניך?

לא סתם אנחנו לא מאמינים, מבקשים להגדיר, רוצים הסברים. באחת הנבואות היפות של הנביא זכריה, מתוארת המציאות של שיבת ציון, הנס הזה של קשישים וילדים חוזרים לרחובות ירושלים: "עֹוד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִים, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". אבל אז מוסיף הנביא זכריה עוד משהו: "כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם, גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא, נאום ה'". לא רק אנחנו משפשפים עיניים בפליאה, גם אלוקים בעצמו חוזה עימנו בפלא הזה.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".