סיון רהב מאיר: השאלה היא לא כן או לא נתניהו, אלא כן או לא ישראל

נראה שהתחלקנו לשתי מדינות לשני עמים: עם אחד, בעיקר של פוליטיקאים ועיתונאים ומי שעובד בתחום, עוסק באינטנסיביות בבחירות. העם השני עומד בתור לקיאקים בירדן, רחוק מאוד ממלחמת אזרחים, ולא חש מפולג ומשוסע כמו הפוליטיקאים שלו. רק תודיעו לנו כשיש ממשלה, או כשהולכים שוב לבחירות (ונראה שזה יקרה בקרוב, לא משנה איזו ממשלה תקום). 

החופשה שלנו היתה בצפון, והשיחות עם הילדים תוך כדי, חידדו את הנקודה הבאה: ישראל לא במצב קשה – היא מכניסה את עצמה בכוח למצב קשה. סיפרתי לילדים על כך שבילדותי עברו פה ממטבע ושמו שקל למטבע ושמו שקל חדש, בגלל משבר כלכלי עצום. אינפלציה. כשראינו את החרמון, הזכרנו את הקרבות הקשים של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור. ומה על ילדי קריית־שמונה, שגדלו תחת פגזים מלבנון? כל זה כבר היסטוריה רחוקה, ברוך השם. ישראל לא מתמודדת היום עם משבר חיצוני - כלכלי, ביטחוני, מדיני - שמאיים על קיומה. להפך. היא במצב מצוין כמעט בכל מדד, אבל מתעקשת למלכד את עצמה בלופ מתמשך של חוסר יציבות. למה אנחנו מקבלים כמובן מאליו את ההנחה שלפיד ונתניהו לא יישבו יחד? למה אף אחד לא לוחץ עליהם להסתדר? כי זה נכשל בממשלת האחדות הקודמת? אוקיי, אבל ממשלת אחדות ניסינו פעם אחת, ובחירות ניסינו כבר ארבע פעמים. 

השאלה היא לא כן או לא נתניהו, אלא כן או לא ישראל. מי שבאמת רוצה להניח את האגו בצד, לא ישתיק חצי מהציבור בערמומיות. האינטרס של ישראל אינו ממשלת 61 שאחד הצדדים יצליח "לגנוב" למורת רוחו של הצד השני, אלא ממשלה רחבה שתייצג כמה שיותר מפלגות ומגזרים, ותרחיק אותנו מהתהום. 

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".