סיון רהב מאיר על אלה שעבר תלאות רק כדי לשים פתק בקלפי ישראלית

רובנו לא ניגש לקלפי בחדווה ובהתלהבות. הנה תזכורת על גודל הזכות, למרות הכול. תהילה ועזרא פאטשינו סיפרו לי השבוע על התלאות שעברו רק כדי לשים פתק בקלפי ישראלית: "אנחנו גרים בקליבלנד, אוהיו, ארצות הברית. זו השנה השלישית שלנו בשליחות מטעם ההסתדרות הציונית ו'ארץ חמדה'. בשלוש מערכות הבחירות הקודמות חשבנו שההשקעה מוזמת ולא נסענו במיוחד להצביע, אבל כבר שנה, בגלל הקורונה, הארץ הפכה למשהו בלתי מושג מבחינתנו. זה מגביר את הגעגוע והכאב, כי אי אפשר לקפוץ לבקר, והמשפחה לא יכולה להגיע אלינו. אז בזמן האחרון החלטנו לפחות לתרגם את התסכול הזה למשהו מועיל, ולטרוח להצביע.

הגבול לטורונטו סגור, כך שהקלפי הכי קרובה היא בוושינגטון. ביום רביעי האחרון בערב ארגנו את ארבעת הילדים והתחלנו לנסוע, עד שעצרנו לישון במלונית באמצע הדרך. בבוקר המשכנו בנסיעה עד שהגענו. היה ממש כיף להיכנס לשגרירות ולהרגיש פתאום אווירה ישראלית. זו הייתה ממש מתנה לנו ולילדים. הדרך חזור התארכה בגלל גשם רציני, כך שהגענו באחת וחצי בלילה.

למחרת, אחרי לילה כמעט ללא שינה, הגענו לבית הספר היהודי שבו אנחנו מלמדים, ולא האמנו. הקהילה כולה התרגשה, שלחה לנו הודעות וביקשה לשמוע. תלמידים שראו את התמונות שלנו מצביעים שאלו אינסוף שאלות. הלכנו להצביע מתוך דאגה למדינה וביקשנו בנימוס יום חופש, ובסוף זה הפך לחלק מהשליחות שלנו, למשהו שמעורר פה עד עכשיו המון הזדהות והתרגשות. מקווים שזו תהיה מערכת הבחירות האחרונה, לפחות עד סיום השליחות שלנו בעוד שנה וחצי".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".