הרב אפה מצה שמורה מהודרת. לא תאמינו איך הוא הגיב, כשהנכד פסל אותה בטעות

מה הייתם עושים אם כוס קפה נשפכה בטעות על עבודה נורא חשובה שלכם, שעליה שקדתם במיטב כוחכם? ומה הייתם עושים אם עבודה חשובה שלכם יורדת לטמיון ברגע, בגלל טעות שנעשתה לא על ידיכם?

מסופר על הרה"ג זלמן בריזל זצ"ל שהיה מזקני ירושלים, שנהג להדר בכל מה שקשור למצוות חג הפסח. 

הרב נהג בחומרות גדולות ובדקדוק בכל מה שקשור לאפיית המצות, כבר מתחילת קציר החיטים. ומיותר לציין כי בערב החג, התכונה סביב אפיית מצת המצוה הייתה אש קודש של ממש. בביתו הקדיש הרב פינה מיוחדת למצה השמורה שנאפתה, שמר אותה בסל מיוחד על הרצפה, ושמח על מצווה זו בשמחה גדולה עד מאוד. 

שעות ספורות לפני החג החלו נכדיו לשחק ולהתרוצץ ברחבי הבית, מבלי לשים לב לסל המצות שעל הרצפה. לפתע, צעקה גדולה, שוד ושבר: סל המצות נפל, והמצות שבתוכו נשברו. 

הנכדים הקטנים קפאו על מקומם. מה תהיה תגובתו של סבא? כולם פחדו מההקפדה שלו, מהכעס שוודאי יכעס כשיגלה כי כל המאמצים שלו להדר במצווה החשובה, ירדו לטמיון. 

היה זה ניסיון קשה ודאי עבור הרב, אולם כשהוא גילה את מה שקרה - הוא לא כעס ולא הקפיד, אלא הרים את אצבעו למעלה כאומר שהכל משמיים והכל מדויק, והחל להודות על הנכדים שלו: "ריבונו של עולם, אני מודה לך שנתת לי נכדים יקרים ואהובים כאלה. כמה אנשים בעולם, אין להם ילדים בכלל, וגם אלו שזכו לילדים, לא הצליחו לחתן אותם. וגם אלו שזכו לחתן את הילדים, לא כולם זכו לנכדים. אני לא מקפיד על הנכדים שלי. המצות נשברו כי כך אתה רצית, ואין לי שום תלונה וטענה כנגדך".

הרב הבין שהדבר אירע דווקא שעות ספורות לפני התקדש החג כדי לבדוק איכה יגיב - האם יתפתה לכעוס ולצאת מכליו, או שמא יבין שהכל מאיתו יתברך, ויקבל באהבה ובשלוות נפש את הניסיון.