בחור כארזים: הכל על עץ הארז

בפרשת פרה אנו לומדים שאל אפר הפרה יש להוסיף גם עץ ארז, אזוב ותולעת שני. עץ הארז, על פי המפרשים, מסמל את הגאווה שאותה יש לשבור.

לא בכדי מסמל הארז את הגאווה, ובמקרים אחרים – עוצמה וכוח. הארז הוא עץ מחטני, והוא שייך למשפחת האורניים. הארזים מגיעים לגובה של 35-50 מטרים, וכבר בגיל שנה אחת הם מגיעים לגובה של מטר אחד עד שלושה מטרים. הארז הוא גם עץ ירוק-עד, כלומר עליו אינם נושרים בסתיו, והוא נותר ירוק לאורך כל השנה – בזכות עליו שצורתם מזכירה מחטים, ואורכם מגיע ל-8-50 מילימטרים.

הארזים הם עצי סרק, כלומר הם אינם מצמיחים פירות מאכל. פירותיו של הארז הם האצטרובלים.

הארזים נוטים לצמוח באזורים הרריים, והם נפוצים בעיקר בהרי ההימלאיה – בגבהים של 1,500-3,200 מטרים, ובאזור המזרח התיכון, בגבהים של 1,000-2,200 מטרים. בישראל נטעו חורשות של ארזים במספר אזורים בארץ – בעיקר באזורים ההרריים. אמנם קיים גם אזור בשם "עמק הארזים" במבואות ירושלים, אך שם זה ניתן לו בטעות – כנראה בגלל עצי הברוש הצומחים בו, הדומים במראם לארזים.

מין הארז המוכר ביותר הוא ארז הלבנון. ישנם גם מינים נוספים של ארזים, כמו הארז ההימלאי, הארז הטורקי, הארז הקפריסאי וארז האטלס – כולם קרויים על שמם של האזורים בהם הם גדלים.

בזמן בניית בית המקדש הראשון, הביא שלמה המלך ארזי לבנון מצור ומצידון, והם שימשו לבניין הבית.

השימוש בארזים כסמל לעוצמה ולחוסן מופיע במקומות רבים בתנ"ך ובגמרא, לדוגמה: "מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר" (מלכים א' ה', ט'-י"ג); "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר" (מועד קטן כה, ב'); ועוד.