"סובבתי את האוצר החדש לחיבוק וראיתי שהוא שונה מכל מה שהכרתי"

בחודש אוגוסט האחרון, קיבלה מושקי ציק, בת ה-25 מנתניה, את אחד המבחנים הגדולים של חייה, והביאה לעולם את "ילד מיוחד", כהגדרתה. מושקי נשואה לשניאור, שניהם חסידי חב"ד והורים לשלושה ילדים. כאמור, בנם השלישי נולד בקיץ האחרון עם מספר רב של מומים וללא אוזניים. "לישראל יש הרבה מומים גם מבפנים וגם מבחוץ. הוא נולד בלי אוזניים והוא נולד עם שפה וחך שסועים, שזה מה שתיקנו לו מבחינת החוץ", מספרת מושקי בראיון שנערך עימה לאחרונה. "מעבר לכך יש לו מום בעין, בלב ובעמוד השדרה. בפועל ידענו זאת רק כשהוא נולד. מבחינת ההיריון, חוץ מריבוי מי שפיר - ממה שידענו הכול היה תקין. רק כשהוא יצא, ראינו מומים בפנים ולמרות שהוא בן כמה חודשים הוא כבר עבר ניתוח. עכשיו ברוך ה' מצבו יציב והוא מרגיש טוב".

את סיפור לידתה המטלטל היא החליטה לשתף לראשונה ברשת החברתית. מיד עם פרסומו, הפוסט צבר הרבה מאוד שיתופים ותגובות: "תודה על כל מה שבראת", פתחה מושקי את דבריה, "שורה שמסכמת את החיים שלי וכל מה שעברתי עד לרגע הזה, את הכאב והשמחה, את הפחדים והאמונה".

"לפני חצי שנה עוד הייתי בהריון עם בטן ענקית, עונה לכולם 'לא, זה לא תאומים' ברבע סבלנות. כמה שבועות אחר כך, קיבלתי את אחד המבחנים הגדולים של חיי. הייתה לידה מדהימה, מבטיחה. אולי לא עברתם לידות או שעברתם חוויה טראומתית, אבל המוזיקה והצחוק והמוכנות עשו את שלהם, ונהניתי מכל רגע. אחרי יום שלם, ברגע המושלם הזה שהמיילדת מאשרת 'זהו, הוא בחוץ!', רק חיכיתי לשמוע אותו בוכה ולחבק אותו, לבכות ביחד איתו מאושר".

"לא אשכח את הרגע שאחותי הגדולה אמרה לי בעדינות שקיבלנו אוצר מיוחד. אוצר שאי אפשר לפספס כבר במבט ראשון. וכמו לפני המוות - ככה בטיסה עברו חלקיקי השניות כשעניתי 'אוקי', וידעתי שהחיים שלו יהיו מדהימים. שניה אחר כך, סובבתי את האוצר החדש לחיבוק וראיתי שהוא שונה מכל מה שראיתי. נשמתי עמוק וידעתי, ידעתי שאנחנו נהיה אלה שנהפוך אותם למדהימים".

"ואז סוף סוף בכיתי, את ההקלה של להיות אחרי לידה, את האושר שנולד לי ילד משלי, את ההלם של מה-עושים-עכשיו. את האהבה והחמלה לנשמה הזו שהולכת לעבור מסע כל כך מאתגר. את הפחד המשתק מהלא נודע, מהפער בין מה שחלמתי ומי שקיבלתי. וברגע הכי אישי שלנו הבטחתי לו שהוא יהיה יפה ונמלא אותו באהבה, שהוא יהיה מוקף חברים ומפוצץ בטחון עצמי. שיהיה לנו טוב ביחד".

"לקחו אותו לבדיקות ואשפוז בטיפול נמרץ ילודים, ואני הבטחתי לו שאבוא לבקר. אחרי התאוששות (זה השם של השלב אחרי לידה, לא יודעת כמה התאוששתי באותו הרגע) עברתי למחלקה. לא למחלקת יולדות, אלא למחלקת נשים, שם לא אהיה היחידה שנמצאת בלי תינוק. הסתכלתי למעלה על התקרה הלבנה הזו ולקחתי את הימים להפנים. הפנמתי שיהיה לי קשה יותר מאי פעם, שאני אלמד דברים שלא ידעתי, ואני אעבור דרך הפחדים והסיוטים של הגדולים. ידעתי שאני אתרסק ואקום. זה נשמע אולי מוזר, אבל דווקא שם, דווקא במחלקה הזו, במיטה ליד החלון, כשאני לבד, הערכתי את מה שקיבלתי. בין נשים שבתהליך מתמשך כדי לקבל גוזל משלהן ובין אלו שאיבדו את החיים של העוברים שלהם רגע לפני שהפכו לתינוקות".

"התמלאתי בתודה שהאוצר הזה הוא שלי, מתוך תוכי. לא טסתי לסוף העולם כדי לקבל אותו, לא שילמתי הון. הוא לא ננטש כדי שאבחר לאמץ אותו. הוא שלי והוא נושם, והוא חי, ואני יכולה לחבק אותו, לראות, להריח, לנשום איתו יחד. ואמרתי תודה על כל מה שקיבלתי ומה שלא. תודה על מה שנראה לי חושך, על מה שיהפוך לאור".

לאחר פרסום הפוסט שהפך ויראלי, מושקי ושניאור התראיינו למאקו, ובמהלך הראיון שיתף גם שניאור את רגשותיו: "אני חושב שכשהילד נולד היה שוק ראשוני. אני זוכר שהסתכלתי עליה, תהיתי איך היא תגיב, ואני זוכר שהיא ראתה את ישראל, חיבקה אותו ואמרה - אני לא רוצה שילך ממני. זה היה רגע מיוחד ויש לי אליה הערצה והערכה גדולה. יש לנו משפחה גדולה וכולם ידעו שאנחנו בחדר לידה, אבל היינו צריכים שעתיים ראשונות לעצמנו ולא דיברנו עם אף אחד. אנחנו חסידי חב"ד ואנחנו יודעים שהכל קורה בהשגחה פרטית. בחדר הלידה שנינו היינו עם דמעות ואמרתי לה אנחנו נגדל ונחבק אותו. כוחות הנפש שנתנו אחד לשני, היו הכי חשובים ומשמעותיים".