אפשר להעצים את עצמנו גם בלי "להעצים"

אני בעד העצמה אישית.

הנה אמרתי.

האמת, עשרות שנים במקצועי כמנחת הורים ויועצת זוגית, אני בעז"ה עוזרת לאנשים להבין איך להעצים את עצמם ואת בני ביתם.

אבל מעולם לא קראתי לזה בשם.

"העצמה אישית" – זה מושג שהלך ונהיה נוכח יותר ויותר בדור הנוכחי. אני לא מאוד אהבתי את השם הזה.

מדוע?

כל העניין של להעצים, להאדיר, להגדיל, לנפח –זר לי מעט.

נכון שאנחנו צריכים להכיר בערך עצמנו, אבל להעצים את עצמנו? להאדיר? להגדיל? לשבח?

נראה יומרני מעט, נשגב מעט מדי, מוגזם מעט בעיני.

להאדיר, לשבח, לרומם, בעיני זה היה תמיד את השם. התקשיתי להעצים אנשים. הסתפקתי בלדעת שאנו שווים, קיימים, מצוינים כפי שנבראנו, וייחודיים.

אני לא מזלזלת בביטוי "העצמה אישית" או "העצמה נשית", אבל אני חושבת שעצם הבנתנו את העומק שבדבר, הוא כבר מעצים, מגדיל ומרים.

ואני חושבת, וגם בטוחה, שאם נדע לגעת בעצמנו במקומות הנכונים, אם נדע להכיר במה שיש בנו, במה שאנו מוצלחים, במה שאנו טובים - כי אז גם בלא מילים ובלא הגדרות נצליח לעלות, להתעלות ולהתעצם במה שאנו עושים.

ובכלל, אני לא חושבת שההגדרה עושה את האדם, אלא האדם עושה את ההגדרה.

וכשאתה מצליח לזהות את הפוטנציאל האדיר שבך, אתה כבר מועצם ובעל כוח מאין כמותך.