סיון רהב מאיר: הסוד הוא להיות אופטימיים, אבל לא אופטימיים מדי

לא לכל הנאומים שנישאו בשבוע שעבר בטקסי הדלקת נרות כדאי להקשיב. לנאום הבא – כן. ד"ר צוריאל ראשי מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, דיבר על "פרדוקס סטוקדייל".

הטייס האמריקאי ג'ים סטוקדייל נפל בשבי במלחמת וויטנאם, ויצא בחיים אחרי שמונה שנים של עינויים קשים. ההצלחה שלו בלטה בעיקר על רקע העובדה ששבויים רבים לא שרדו שם. החוקר ג'ים קולינס רצה להבין מה היה הגורם, האלמנט, שעזר לסטוקדייל לשרוד, ואת המסקנה שלו כינה "פרדוקס סטוקדייל".

הנה מילותיו של סטוקדייל: "מעולם לא איבדתי תקווה בכך שתקופת השבי תסתיים. מעולם לא הטלתי ספק, לא רק בכך שאצא משם, אלא גם בכך שאצליח להפוך חוויה זו לאירוע מכונן בחיי, להתנסות אשר בראייה לאחור לא אהיה מוכן להחליף בשום התנסות אחרת". כדאי לקרוא את השורות האלה שוב. האסטרטגיה שלו הייתה: אני אצא מכאן, ייקח כמה שייקח, ואהפוך את המשבר להזדמנות לצמיחה.

אבל אז שאל החוקר את סטוקדייל מי היו אלה שלא הצליחו, שלא שרדו, והתשובה הזו חשובה לא פחות: "האופטימיסטים. אלה שאמרו 'נצא מכאן בחג המולד'. וחג המולד בא וחלף. ואז הם אמרו 'אם לא בחג המולד, אז בפסחא'. ופסחא בא וחלף לו, ואחר כך חג ההודיה, ואחריו שוב חג המולד, וכשהאכזבה מהציפיות הייתה ללא נשוא, הם קיפחו את חייהם משיברון לב".

כלומר, צריך תקווה לטווח הארוך, בלי תקוות-שווא לטווח הקצר. כך הוא עצמו סיכם זאת: "למדתי שיעור חשוב מאוד: לעולם אל תבלבל בין האמונה האסטרטגית שלך ביכולת שלך להיחלץ ולהיגאל ממצבך הקשה, לבין המשמעת והאחריות הסיזיפית שלך להתמודד עם המציאות המידית".

המסר הזה רלוונטי לתחומים רבים בחיים, מעסקים ועד כושר ותזונה, אבל הסטודנטים באריאל הבינו מיד את הנמשל: זוהי הסכנה בתקופת משבר הקורונה. אופטימיות היא חיונית, אבל אופטימיות רבה מדי גורמת לנו ליפול לאכזבות. אנשים שחשבו שזה ייגמר אחרי הסגר הראשון בפסח – עלולים היו לקרוס פתאום. אנשים שרואים את החיסונים מגיעים – יכולים לזלזל כעת בהנחיות ולהידבק ולחלות. אנשים שבכל יום חושבים שזה נגמר – לא ישמרו מספיק סבלנות למרתון שהעולם כולו רץ כאן ביחד.

זהו "פרדוקס הקורונה". תהיו סטוקדייל.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".