5 דקות תורה ביום
5 דקות תורה ביום: עד מתי אפשר לקרוא בבוקר קריאת שמע?
דבר התורה היומי מפי הרב רונן חזיזה, במסגרת "לפחות 5 דקות תורה ביום", יוֹם רִאשׁוֹן ז' אִיָּר (26 בְּאַפְּרִיל)
- הרב רונן חזיזה
- א' אייר התשע"ה
א. זֶה אוּלַי קְצָת קָשֶׁה אֲבָל זוֹ הַהֲלָכָה: לְאִשָּׁה - מֻתָּר לִישׁוֹן עַד עֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, אוּלָם לְגֶבֶר - אָסוּר! לָמָּה? כִּי הוּא חַיָּב לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע בַּזְּמַן!
ב. מַהוּ הַזְּמַן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע בַּבֹּקֶר? לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֻקְדָּם סָמוּךְ לִזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וּכְבָר לָמַדְנוּ, שֶׁמִּנְהַג אֲנָשִׁים 'וָתִיקִין' הַמְחַבְּבִים אֶת הַמִּצְווֹת לָקוּם וּלְהִתְפַּלֵּל עִם הַנֵּץ הַחַמָּה. אוּלָם, גַּם מִי שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לָקוּם בְּנֵץ הַחַמָּה, יִשְׁתַּדֵּל לָקוּם כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר מֻקְדָּם.
ג. הַזְּמַן הַמְּאֻחָר בְּיוֹתֵר לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע הוּא עַד רֶבַע הַיּוֹם. כְּלוֹמַר, שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת מִזְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. כְּדֵי לָדַעַת אֶת הַשָּׁעָה הַמְּדֻיֶּקֶת יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּלוּחַ הַשָּׁנָה, שֶׁכֵּן יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין עוֹנַת הַחֹרֶף לְעוֹנַת הַקַּיִץ. אוּלָם בְּעֵרֶךְ - בִּימוֹת הַחֹרֶף סוֹף זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הוּא בֵּין 8:30-9:00, וּבִימוֹת הַקַּיִץ הוּא בֵּין 9:00-9:30 (גַּם לַשִּׁיטוֹת הַמְּאֻחָרוֹת). וּמִכָּאן נָבִין שֶׁמִּי שֶׁקָּם בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר הִפְסִיד אֶת מִצְוַת קְרִיאַת שְׁמַע לְכָל הַדֵּעוֹת.
ד. יֵשׁ בָּתֵּי כְּנֶסֶת הַמְּקַיְּמִים מִנְיָן לְשַׁחֲרִית גַּם בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, אוּלָם יֵשׁ לָדַעַת שֶׁאֵין זֶה קָשׁוּר לִקְרִיאַת שְׁמַע. וְלָכֵן, יֵשׁ לְאוֹתָם אֲנָשִׁים לָקוּם בַּזְּמַן, לִקְרֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּלְאַחַר מִכֵּן יְכוֹלִים לְהִתְפַּלֵּל גַּם בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר (אִם עֲדַיִן לֹא עָבַר זְמַן תְּפִלָּה). אוּלָם, מִי שֶׁקָּם מֵהַמִּטָּה רַק בְּעֶשֶׂר הֲרֵי שֶׁגַּם אִם יִתְפַּלֵּל בְּמִנְיָן שֶׁל מֵאָה אֲנָשִׁים - לֹא יוֹעִיל לוֹ, וְהִפְסִיד אֶת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל אוֹתוֹ בֹּקֶר.
ה. גַּם מִי שֶׁהִפְסִיד אֶת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית בִּזְמַנָּהּ, יִקְרָא אוֹתָהּ אַף שֶׁלֹּא בִזְמַנָּהּ כְדֵי לְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאוֹתוֹ יוֹם.
ו. בַּלּוּחוֹת שָׁנָה הַנְּפוֹצִים מוֹפִיעַ סוֹף זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע לְפִי שְׁתֵּי שִׁיטוֹת: שִׁיטַת הַמָּגֵן אַבְרָהָם שֶׁהִיא מֻקְדֶּמֶת, וְשִׁיטַת הַגְּרָ"א שֶׁהִיא מְאֻחֶרֶת יוֹתֵר. וְהִנֵּה, שִׁיטַת פּוֹסְקֵי הַסְּפָרַדִּים הִיא כְשִׁיטַת הַמָּגֵן אַבְרָהָם, אָמְנָם בְּדִיעֲבַד, מִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק - יִזְדָּרֵז לְהַסְפִּיק לְפָחוֹת לִפְנֵי הַזְּמַן הַשֵּׁנִי.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי ד', כה')
"עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ"
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵינַיִם אֲבָל הֵם לֹא רוֹאִים נָכוֹן. לֹא רַק בִּגְלַל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם "מִסְפַּר" גָּבוֹהַּ בַּמִּשְׁקָפַיִם, אֶלָּא בְּעִקָּר בִּגְלַל שֶׁהֵם לֹא מִסְתַּכְּלִים בְּצוּרָה נְכוֹנָה. הִסְתַּכְּלוּת לֹא נְכוֹנָה גּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ צָרוֹת גְּדוֹלוֹת וְסִבּוּכִים עֲצוּמִים. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בָּא וְאוֹמֵר לָנוּ: עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ - וּמְפָרֵשׁ רָשִׁ"י הַקָּדוֹשׁ: יִסְתַּכְּלוּ אֶל הָאֱמֶת וְאֶל הַיֹּשֶׁר.
בִּכְלָל, אָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לֹא לְהָגִיב מִיַּד לְמַה שֶׁהוּא רוֹאֶה, אֶלָּא עָלָיו לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁחָסֵר לוֹ "שְׂדֵה רְאִיָּה" רָחַב, וּמִמֵּילָא אֵין לוֹ מַסְפִּיק פְּרָטִים כְּדֵי לְהַסִּיק אֶת הַמַּסְקָנָה הַנְּכוֹנָה.
אָדָם אֶחָד עָבַר לְיַד מִבְנֵה מְסֻיָּם וְרָאָה שֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה, הוּא נִיסָה לְפוֹתְחָה וְלֹא הִצְלִיחַ. מֵרֹב סַקְרָנוּתוֹ הֵנִיחַ אֶת אָזְנוֹ עַל הַדֶּלֶת וְשָׁמַע לִחְשׁוּשִׁים, לִחְשׁוּשִׁים אֵלּוּ הִגְבִּירוּ בּוֹ יוֹתֵר אֶת סַקְרָנוּתוֹ, הוּא הִתְכּוֹפֵף וְהֵצִיץ מֵהַחוֹר שֶׁל הַדֶּלֶת, וְרָאָה יָד שֶׁל אָדָם שֶׁאוֹחֶזֶת בְּסַכִּין חַד וְחוֹתֶכֶת בְּבָשָׂר שֶׁל אָדָם אַחֵר, שְׁאֵלוֹת גְּדוֹלוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּמוֹחוֹ: מִי הָאוֹחֵז בְּסַכִּין? מַה הוּא עוֹשֶׂה? לָמָּה הוּא עוֹשֶׂה? מִיַּד הִסִּיק שֶׁמְּדֻבָּר כָּאן בְּרֶצַח אוֹ תְּקִיפָה אַחֶרֶת וְלָכֵן דָּחַף בְּכָל כֹּחוֹ אֶת הַדֶּלֶת וּפָרַץ אוֹתָהּ. כְּשֶׁנִּכְנַס לַחֶדֶר רָאָה מוּלוֹ צֶוֶת רוֹפְאִים הַנִּמְצָאִים בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל נִתּוּחַ מְסֻבָּךְ לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו שֶׁל אֶחָד שֶׁנִּפְגַּע בֲּתְּאוּנָה. הוּא הָיָה נָבוֹךְ מְאֹד, בִּקֵּשׁ סְלִיחָה וּבָרַח מֵהַחֶדֶר...
הָאֱמֶת, שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת אָנוּ דּוֹמִים לְאָדָם זֶה. גַּם אָנוּ רוֹאִים מַעֲשֵׂה שֶׁל אָדָם אַחֵר, וְנִרְאָה לָנוּ שֶׁמְּדֻבָּר בְּטָעוּת אוֹ אֲפִילוּ בְּעַוְלָה וּפֶשַׁע, וְאָנוּ מִתְפָּרְצִים וּמְגִיבִים, וּלְבַסּוֹף מְגַלִּים שֶׁטָּעִינוּ בְּגָדוֹל.. גַּם כְּשֶׁקּוֹרֶה מַשֶּׁהוּ בָּעוֹלָם שֶׁאָנוּ לֹא מְבִינִים אוֹתוֹ - צְרִיכִים לִזְכֹּר שֶׁ"שְׂדֵה הָרְאִיָּה" שֶׁלָּנוּ קָטָן לְעֻמַּת בּוֹרֵא עוֹלָם. וְלָכֵן, יֵשׁ לָנוּ לְקַיֵּם: עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ - תִּסְתַּכֵּל אֲמִתִּי, תִּסְתַּכֵּל נָכוֹן וְתִרְאֶה שֶׁהַכֹּל מְדֻיָּק.