סיון רהב מאיר על החג של הבנות, "עיד אל בנאת"

חודש טוב, היום ראש חודש טבת. היום הזה נקרא "עיד אל בנאת", חג הבנות. קהילות רבות בצפון אפריקה נהגו לחגוג אותו בעבר, והיום בישראל הוא שב ומתחדש. עשרות אירועי "עיד אל בנאת", של שירה ולימוד, נערכו הלילה בזום. ומה חוגגים? אחווה נשית ועוצמה נשית. 

בתוניס נהגו לערוך ביום הזה חגיגה משותפת לבנות שהגיעו למצוות באותה השנה. כל בנות המצווה התכנסו יחד, הודו לאימהות ולסבתות שלהן, קיבלו מתנות, ובתוכן המתנה הגדולה – המצוות. 

בסלוניקי שביוון נשים ביקשו סליחה זו מזו בהתרגשות, כמו בערב יום כיפור. בג'רבה נחשב היום הזה ליומן של הרווקות, שהתכנסו יחד. השתתפות באירוע נחשבה לסגולה להינשא באותה השנה.

מרים פרץ סיפרה הלילה על זיכרונות הילדות שלה ממרוקו: "היינו עוצרים את החיים לטובת יום שכולו אני ואת, יום של הצדעה לגבורת היומיום הנשית. גבורה היא לא רק בשדה הקרב, היא גם בחינוך הילדים, בקהילה. זה היה היום של כל גיבורות היומיום".

ויש שורש קדום לתאריך הזה: בימי בית שני, בתקופת עזרא ונחמיה, התרבו נישואי התערובת. בדיוק ביום הזה, א' בטבת, הורה עזרא להפסיק את ההתבוללות והציבור הפסיק לשאת נשים נוכריות והקים בתים עם בנות ישראל.

אנחנו בדור של קיבוץ גלויות. לא רק אנשים מתקבצים לכאן, אלא מסורות ומנהגים. עיד אל בנאת שמח.