זה בסדר לשאוף, רק בלי רגשות אשמה

בוחרת להוריד את הראש

גם אם רציתי קצת אחרת

גם אם לא ככה תכננתי את העתיד

גם אם מרוב בלבול

איבדתי כבר את הרצון

לומדת לחכות

גם אם אין סבלנות

לומדת שכבר עכשיו טוב

גם אם רציתי כבר לגמור

בוחרת לחיות עכשיו

ולא בעתיד, שבחלומות תמיד ורוד

מבינה שהחיים הם מה שקורה

לא מה שאני רוצה שיקרה

בוחרת ללמוד לחייך בתוך זה

גם אם חשבתי שיש תנאים לו, לחיוך

מורידה את הראש

מכופפת

אל מול יוצר כל עולמות

וחלומות

ורצונות.

ואם שאלתם - אז לא.

לא מוותרת על החלום

לא גונזת את השאיפה

ממשיכה לרצות

אבל על אש נמוכה

מתמקדת במה שיש

לא במה שעדין לא

בוחרת להמשיך במסלול

שבחר לי הק-ל

ויחד עם זאת ליצור את היסודות

שיאפשרו לי חיים טובים יותר.

בפנים זה חזק, ובוער

ברור שאני רוצה להיות במקום אחר

וזה בסדר, אבל בלי רגשות אשמה

זה בסדר, אך בלי ציפיות שמשאירות אותך במיטה.

מתחילה להבין

שלכל דבר יש הזמן שלו

ואם דוחפים חזק

לא תמיד התוצאה היא להגיע רחוק

יש גם אופציה של ליפול על הרצפה.

אז מתוך הנפילה

לומדת לשחרר

מתוך הדמיון

מתחילה לאהוב את המציאות

לאהוב אותי איך שאני כבר עכשיו

בלי תנאי של "אם" ו"כאשר"

וממשיכה להתפלל...

שיבוא יום (בדיוק בזמן) וזה יקרה

אבל בינתיים---

בוחרת להנמיך את הציפיות

מפסיקה לבכות על הכריות

ומחליטה

כאן. ועכשיו.

לחיות---

ה.ש.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.